[dirty little secret]

אני לכודה...

לכודה בין האהבה שלי לבין המשפחה שלי.

המשפחה שלי שונאת אותו מהרגע הראשון, מלפני 4 שנים.
אהבה יפה וטהורה שכבר בת 4 שנים...
והשנאה שלהם היא לא שנאה של ריבים, צעקות וכעסים. שנאה שקטה, שנאה של שתיקות... שנאה של נחמדים מבחוץ וצבועים מבפנים, מרכלים ביניהם דברים לא טובים. אבא שלי אומר לאמא שלי כמה הוא שונא אותו, חופר לאחים שלי כמה זה לא טוב שאני יוצאת איתו, והאחים שלי מדברים האחד בין השני, מתערבים כמה זמן נחזיק מעמד.
השנאה הזו גוררת התרחקות מצידי. חצי התקרבות, כי זה הורים ומשפחה ואני זקוקה לקירבה, וחצי התרחקות כי כל פעם אני שומעת לכלוך חדש... כשאני בטוחה שהם כבר מקבלים את העובדה הזו - שאני איתו והוא איתי, ולא משנה מה.

אני והוא ביחד 4 שנים. חווינו הרבה עליות ומורדות. אני רואה אותו כאבא לילדים שלי, כבן זוג לחיים שלי... והמשפחה שלי מפנה גב לקשר בינינו. הם נחמדים, הם סבלנים, ובלב מאחלים שזה יגמר כמה שיותר מהר.
ואני לא יכולה לאהוב אותם על זה.

והוא מרגיש ששונאים אותו, הוא מרגיש את אווירת הקור בבית שלי, והוא נמנע כמה שיותר מלהיות בקרבתם. וגם אני.

כל פעם אני מגלה עוד שקר ועוד רכילות שלהם, וזה פשוט שובר אותי מבפנים.
גם חברים שלי לא מבינים אותי. הם לא מבינים למה אני עדיין איתו. בכל פעם שהם שואלים אותי "מה איתו?", זה גורר שיחה עמוקה של "איך לא מפריע לך שהוא...?"

וקשה לי להתמודד עם כל האנטי של כולם. עם זה שאף אחד לא מקבל אותנו ואת הזוגיות שלנו, עם זה שאף אחד לא מפרגן לנו.
וקשה לי עם התחושות האלה, אני קוברת אותן בתוכי.
כי אני לא יכולה לבוא לספר לו, כי זה רק יעורר בו תחושות לא טובות כלפי כל מי שאומר עליו את הדברים האלה, המשפחה שלי והחברים שלי.

אני לכודה... בינם ובינו.
אני אוהבת אותו ואני רוצה אותו. ואני יודעת שמערכת היחסים שלי ושלו מאתגרת, והרבה יעקמו פרצוף בגללנו. אבל אני באמת רוצה אותו, וצריכה אותו בחיים שלי.
אני כמו גומי, שמותחים אותי לכל הצדדים, אני לא מסוגלת לבחור צד... אבל אני רוצה להיות איתו.

הוא בן אדם מקסים, ערכי, עם לב זהב, נותן לאחרים פי שמונים ממה שהוא נותן לעצמו... הוא מקסים, הרבה יותר מכל בנאדם אחר שיצא לי להכיר...

ולפני שתאמרו "אולי יש אמת בדבריהם", "הם לטובתך, הם לא יעידו נגדך בלי סיבה טובה"...
רציתי שתדעו, שהפשע היחידי שלו זה שהוא נולד לדת הלא נכונה... הוא רק חצי יהודי. מצד האבא. או במילים אחרות - הוא לא יהודי.
ולא, אני לא הולכת לבקש ממנו או לרצות שהוא ישתנה, רק כדי לספק את הסביבה שלי. אני אוהבת אותו כי הוא הבנאדם שהוא, ואני לא רוצה שהוא ישתנה.

 

[מחפש91]

תבקשי ממנו להתגייר

אני יודע שעכשיו כולם פה יצאו עלי. אבל אתם צריכים להבין שזו הסביבה שבה היא חיה, וגיור יכול להיות פתרון שירצה את כולם.

ברור שאפשר לשים *** על כולם ופשוט להיות איתו כמו שהוא, אבל לפעמים אנחנו צריכים להיות חכמים ולא צודקים.

 

[AlabamaW0rley]

אני עושה נשימות ותרגילי הרפיה

כדי לא לצאת עליך עכשיו. לא טוב להתעצבן ככה על הבוקר.

תקשיב, אני מסכימה שבאופן עקרוני עדיף להראות מחווה של רצון טוב מול המשפחה מאשר להתחשבן איתם על כל צעד ושעל. אבל השאלה היא איפה עובר הגבול בין מחווה של רצון טוב לבין פגיעה עצמית. גיור ללא אמונה יכול לפגוע במתגייר בכמה אופנים:
1. ברית מילה (צריך בכלל להרחיב פה?)
2. פגיעה בעקרונות, אמירת דברים שאינו מאמין בהם
3. פגיעה בכבוד, בפרטיות: האופן הפולשני שבו בוחנים מישהו שעובר גיור זה בכלל לא משהו שאפשר להבליג עליו
4. תחושה של "אני לא מספיק טוב כפי שאני, אני צריך להשתנות כדי להיות שווה לכם" היא תחושה נוראית ומקוממת. אני מבינה שמדינה יכולה לחוקק חוקים שיגרמו לאזרחים שלה לחוש כך, כי מדינה היא גוף ללא פנים וללא יכולת אמפטית. מדינה היא סך כל המשרדים והמוסדות שבה. אבל משפחה, למען השם! משפחה יכולה לנקוט בדרכים יותר הומאניות: במקום להרחיק את הבת, לדבר לשון הרע (כן כן, יהודים יקרים, לשון הרע), ולגרום לה ולבן זוגה הרגשה של דחויים - הם יכולים לקרב את בן הזוג, להרגיל אותו למסורות שלהם. גם לא אם לא יהיה יהודי עם תעודה הוא יוכל להיות חלק מהמרקם המשפחתי. זה פתרון הרבה יותר אנושי.

כי יום אחד כולנו נזדקן, אבל מי שהתעסק בחרמות והעלבויות - זה יחזור אלי כמו בומרנג.

 

[מחפש91]

הוא לא צריך לעבור ברית

אני מכיר הרבה שהתגיירו בלי לעבור את זה. מאז העליה הרוסית הגיור הפך להיות הרבה יותר ידידותי משהיה פעם. זה באמת לא כזה סיפור.

סך הכל הוא חצי יהודי והוא חי בישראל ואני מניח שגיור לא לגמרי נוגד את האמונות שלו.
סך הכל מדובר בצעד לא כזה מסובך שיבטיח שלום בית.

 

[AlabamaW0rley]

מן הסתם, מי שעבר ברית כתינוק אין לו מה לחתוך

אבל הרבה עולים מברית המועצות אינם נימולים פשוט כי זה לא היה כל כך מקובל. אני בספק רב מאוד שהרבנות תסכים לגייר מישהו לא נימול משום שהיא מחמירה בדברים הרבה יותר קטנוניים ואבסורדיים.

לגבי ההנחה שלך - לדעתי אין לה בסיס. לא כל מי שנולד לאבא יהודי חש זיקה כלשהי לדת ולא כל מי שגר בישראל מרגיש יהודי בקטע כלשהו, יהודי או לאומי. חוץ מזה שה"צעד" הוא כן מסובך, ארוך ומציק.

 

[מחפש91]

אני אומר לך שנותנים היום להישאר נימולים

הם מבינים שכמעט אף אחד לא יסכים לחתוך, לכן מעדיפים היום לגייר ככה מאשר לא לגייר בכלל.

אני לא אומר שיש לו זיקה ליהדות. אבל במידה וגם אין לו זיקה לדת אחרת, לא יקרה כלום אם הוא יעשה גיור מזורז.
היום אפשר לעשות גיור במספר פגישות, בתהליך באמת קליל. העיקר שיהיה לו חותמת של הרבנות והוא יסתום לכולם את הפה.

 

[מחפש91]

*להישאר לא נימולים

 

[AlabamaW0rley]

אז אתה אומר! בכל אופן, זה לא עיקר הטיעון שלי

שים את עצמך במקומו: האם היית מוכן להתנצר בשביל שהמשפחה של בת הזוג שלך תפסיק לשנוא אותך כי "אתה במילא חילוני והטבלה זה תהליך זריז וידידותי"? אתה באמת לא רואה את ההשפלה פה?

ותוסיף לזה את העובדה שלמרות הכל, גיור הוא תהליך הרבה יותר ארוך ומסורבל מהטבלה. ומי שמתייגר כדי לרצות הורים שחושבים את עצמם לאיזו אצולה מחורבנת - זה בכלל תהליך ארוך של השפלה עבורו.

 

[מחפש91]

אני יוצא מנקודת הנחה

שהבנאדם חי בסביבה של יהודים. אם כותבת הפוסט תתקן אותי ומדובר בבחור ערבי שבא מבית ערבי(לא משנה מוסלמי או נוצרי), אז כמובן שמדובר בסיטואציה שונה לחלוטין. ברור שבמקרה הזה יש לגיור המון משמעות ואת צודקת שהוא לא צריך לעשות כזה צעד.

אבל אם מדובר בעולה חדש מברית המועצות, ששם לרוב האנשים אין חשיבות מיוחדת לדת, ואם מדובר בבנאדם שגדל בסביבה יהודית, אני באמת לא חושב שמדובר בצעד כזה בעייתי.

זה הכל שאלה של איך הוא תופס את עצמו. אם הוא תופס את עצמו כנוצרי לכל דבר ועניין וחשובה לו המסורת הנוצרית, אז שלא יתגייר. אבל אם הוא חצי ככה חצי ככה ותופס את עצמו כסתם ישראלי ממוצא רוסי שחי בארץ כמו כל ישראלי יהודי, לא צריכה להיות לו בעיה כל כך קשה לעשות את זה.

נכון שזו טרחה, ונכון שזו קצת העמדת פנים, אבל אם מדובר במשהו כל כך קריטי בסביבה שבה הם גרים, אז למה לא? אני מכיר המון עולים חדשים שהתגיירו בשביל להשתלב יותר טוב בחברה.

 

[AlabamaW0rley]

אני מופתעת שזה חדש לך

אבל בתוך מה שאתה קורא לו המגזר היהודי יש אתאיסטים, וחשוב להם לשמור על הזהות האתאיסטית, לא להתבייש בהיותם כאלה ולא להצטרך לרצות אחרים ע"י פולחנים דתיים.

ואני אישית לא ממליצה לאף אדם לנסות להשתלב בחברה שדורשת ממנו לוותר על הזהות והעקרונות שלו. אגב, ישראל היא לא כזאת. אני לא התגיירתי והשתלבתי יפה מאוד בחברה, ואף אחד לא דחף את האף שלו לעניינים שלי. אז טיעון ההשתלבות של רוסים אחרים נשמע לי קצת כמו בולשיט.

 

[מחפש91]

לא אמרתי שצריך להתגייר בשביל להשתלב בחברה

אבל המדינה גורמת להרבה לעבור תהליך של גיור דרך הצבא למשל. ואנשים עושים כי זה באמת לא סיפור ורק אפשר ללמוד מהתהליך הזה.

בסופו של דבר כל מי שעולה לארץ עושה את זה על ידי הצהרה על שורשים יהודיים.
כך שלדעתי מי שעולה לארץ בתור יהודי ואחר כך מסתובב עם שרשרת של צלב על החזה זה גם סוג של צביעות.

בכל מקרה, אם בנאדם יכול להצהיר שהוא יהודי בשביל לגור בישראל אז הוא גם יכול להתגייר בשביל האהבה שלו ובשביל שלום בית.

 

[AlabamaW0rley]

בזה אתה צודק,

אבל יש פה הרבה אנשים שלא שאלו אותם כשהביאו אותם לפה כילדים, או שהם נולדו למציאות הזו. בכל אופן אין הצדקה לפגיעה בזכויות של האנשים האלה, אבל זה כבר דיון אחר.

 

[kagome10]

המדינה לא גורמת

היא רק מכריחה לבוא לא יהודים לשמוע הרצאה. אחר כך מי שרוצה יכול לעבור גיור על חשבון הצבא. אני סירבתי, כי יש לי זהות, והיא כוללת בתוכה התנגדות לאורתודוקסיה ולשלטונה על מדינת ישראל.

אפשר להיות יהודי ולהתנגד לזרם האורתודוקסי, ואפשר להיות יהודי בלאום ואתאיסט בדת, ואני לא מוצאת פה שום בעיה. גם לפי חוק השבות יהודי הו אמי שנולד יהודי, או התגייר, ואינו בן דת אחרת.

וכל "אהבה" שתבקש ממני להתגייר תעוף הרחק ממני על טיל - או תקבל הצעה נגדית - להירשם בתור חסר דת.

 

[LsMs]

פייר

בתור אתאיסטית ולא אני לא רוסיה אלא לפי הת.ז שלי אני נחשבת יהודיה חילוניה

אם הייתי גרה עם נוצרי (לצורך דיון היפוטתי כי אני מראש פסלתי אנשים שגיליתי שהם לא יהודים ואני לא יוצאת עם אנשים לא יהודים נקודה אבל זה עניין אישי שלי) והוא היה מבקש ממני לעבור התנצרות לצורך שלום בית עם המשפחה שלו..כן למה לא..זה בסהכ פיסת נייר די חסרת חשיבות בעיניי..

 

[AlabamaW0rley]

טוב, זאת את.

 

[Hedbanz]

מצחיק, מצד אחד את טוענת שזה חסר חשיבות

מצד שני למרות היותך חילונית ואפילו אטאיסטית (את בטוחה שאת מבינה את ההגדרה?) את בכל זאת מראש הגדרת לעצמך שאת לא יוצאת עם מי שלא יהודי ! למה בעצם?

 

[LsMs]

אני גזענית

וחוסר רצון להתעסק באישיואים של זוגות מעורבים.. כנראה שאהבה בחיי היא אינה בערך עליון וקודש הקודשים

מקווה שהתשובה מספקת אותך

 

[אוגלה]

עכשיו גם אני התעצבנתי

אני שייכת למשל לעם היהודי במלוא מובן המילה וגאה במורשת היהודית שלי (כעם וכלאום). אם זאת, הקשר והזיקה שלי ליהדות כדת - אפסית עד לא קיימת. במקרה, אמא שלי יהודיה, ואמה יהודיה, וסבתה יהודיה, מה שלמעשה מגדיר אותי מבחינת ממסד הרבני כיהודיה בדת (למרות שאני לא יהודיה בדת, אלא אתאיסטית).
להגיד שאני לא חשה חשיבות מיוחדת לדת, רק כי אני לא מאמינה בה - זו שטות וכזב. אני רואה חשיבות גדולה בהגדרתי כחסרת אמונה, ולא הייתי מצטרפת לשום דת שהיא אילולא הייתי מאמינה בה בלב שלם. להצטרף לכל דת שהיא, ללא אמונה אמיתית בה, היא עלבון גם לערכים שלי, וגם לערכים של הדת עצמה, ובאופן אישי, הייתי מתכחשת לדתי היהודית הרבה לפני שהייתי מבקשת מבן זוגי להתגייר בשביל דת שאני עצמי לא מאמינה בה כדי לרצות את המשפחה.

ושוב אני אומר - אני עושה הפרדה מלאה בין לאום יהודי ולדת יהודית, בדיוק כמו שלא כל מוסלמי הוא ערבי, ולא כל ערבי הוא מוסלמי.

 

[shemeshzas]

אתה ממש ממש טועה.

תהליך הגיור לגברים מצריך את השלבים הבאים:
1. בית דין
2. ברית מילה \ הקזת דם (לוקחים טיפה של דם מהעניינים שלו במידה והוא נימול מגיל קטן ועלייה מברכים)
3. טבילה במקווה.

בלי כ-ל שלושת השלבים האלה אתה לא נחשב יהודי!

אומרת את זה בוודאות,אני עצמי עברתי גיור כי רק אבי יהודי ובתהליך שלי למדתי עם גברים ואני יודעת מה בדיוק הם היו צריכים לעבור (כולל העובדה שאחד מחבריי הטובים עצמו עבר גיור)

סורי שאני נדחפת בלי קשר לפורום,פשוט קראתי את זה והיה לי קשה להתעלם מזה,זו בורות וזלזול בקושי של התהליך הנורא ארוך ומייגע נפשית ופיזית עבור במתגיירים.

 

[Another Girl]