דברים מתחילים לזוז
לגבי בקשת השבוע..את יודעת..אני צריכה לחשוב על זה..כי קראתי וראיתי כל כך הרבה דברים מרגשים השבוע...
אני חושבת שאני אבחר את הדבר החזק ביותר שקראתי אבל שאר הדברים לא נופלים ממנו
אז כולכן בטוח שמעתם על שון כרמלי החייל ה"בודד" שנהרג ופרסמו ברשתות שאנשים יבואו ללוויה. בסופו של דבר, הגיעו 40 אלף איש.
רוב המערכה הזו ניסיתי להיות מאוד אדישה, להתעניין כמה שצריך אבל לא יותר, לא להכנס לשיחות ולדכאונות
אני קצת מאלה שחושבות שלדבר שלוש וחצי שעות על כל חייל הרוג מחליש אותנו בתוך מלחמה..כן, מלחמה וזה אמנם הכי עצוב בעולם אך מצד שני לא לגיטימי להתעסק בזה בצורה כזו. אנחנו נלחמים באוייב ומגנים על הבית, וכל כתבה וכל אמא שבוכה בטלוויזיה, שכמובן מצולמת בשביל רייטינג, מחלישים אותנו כעורף וכעם. המבצע הזה צריך להמשך והוא צריך להסתיים רק כשנשיג את המטרות שלנו, לצערי זה אומר הרוגים משני הצדדים, אבל כל מלחמה אומרת את זה. אז אני מנסה להיות חזקה מול הסחיטה הרגשית בתקשורת, לרוב זה עובד.
אבל בבוקר שאחרי הלוויה היו המון פוסטים לגבי העניין הזה, ולא יודעת, אולי קמתי יותר רגישה באותו בוקר (אני בכל מקרה מהבכייניות אז להיות איתנה וחזקה מול הרצון של כל העולם שאפרוץ בבכי גם ככה קשה לי) אבל קראתי מעט את הפוסטים, רק את הקצרים כי לארוכים לא היו לי כוחות והתחלתי לבכות.
זה כאילו לא דבר מרגש יותר מתמונה של אדם זר שמגן על אב ותינוק, או תמונה של בית קברות לכלבי עוקץ, או תמונה של חייל שבוכה כשהוא מחזיק את הרך הנולד שלו, או ממפקד פצוע שחוזר עם הפצעים על הפנים שלו לגדוד, או מזה ששני חיילים פצועים ברחו מבית החולים כדי לחזור לעזה..
זה בכלל לא מרגש בדרגה יותר, הכל כל כך מרגש, אבל משום מה, זה כן הצליח לשבור אותי
סטטוסים מצייצים העלו סטטוס:
"צה״ל יקר, אולי תשנה סופסוף את המונח ״חייל בודד״. הוא כבר לא רלוונטי. הוא מעולם לא היה רלוונטי. אולי ׳חייל עולה׳, אולי ׳חייל עם מבטא׳, אבל בודד? מי בודד פה בעם הזה?"
וזה קצת גרם לי לחייך וקצת גרם לי לבכות..
היום הטוב של השבוע: עקרונית אתמול היה יום סבבה, לפחות התחיל, הייתי בשטח (פעם שניה) עם מישהו שהוא פשוט אני בגבר..היה לנו ממש כיף יחד ודברים ממש זרמו, עשה לי ממש הרגשה טובה
היום הפחות טוב השבוע: החצי השני של אתמול כשהייתי במשרד למלא איזה טופס מיותר וגם אמרו לי שבגלל ההשקה אני אאלץ לעבוד רוב הזמן בירושלים..שזה..ביאס אותי לחלוטין, ירושלים זה המון נסיעה ואני תכלס לא ממש מחבבת את העיר הזו
ציטוט או מצחיק של השבוע: אני מאוד נהנית מההומור המלחמתי, העם שלנו הכי שנון כשהוא תחת אש..
קניית השבוע: איזי פארק
שאלתי לגבי החזרי הוצאות על חניות ואמרו לי שאני קונה כזה ומביאה קבלות על הטעינה וזה יותר סבבה מפנגו שאני ממש צריכה לכתוב בטבלה כתובות מדוייקות ובלאגנים. ומסתבר שזה מכשיר די גאוני.
ספר: אין לצערי
סרט: שלשום ראיתי מפוצלים כי הבנתי שלהתקדם עם הספר הזה לא יקרה..לא נפלתי האמת...
תוכנית: רק צ'ירס במעט זמן שאני אכן רואה
תוכניות לשבוע הבא: מבחן בגנטיקה של דגים ביום שני, שאני ממש בפיגור בלימודים אליו, וביום ראשון יש לי שתי פגישות לעבודה שגם אליהם צריך ללמוד
לא רואה את עצמי מספיקה את כל זה...וגם כנראה סופסוף אקבל את האייפד מהעבודה וככה תהיה לי גישה יותר מהירה למיילים וזה לא יהיה מעצבן..
