שלום גם לך
גם אני לא בדקתי את הטבעת בצילום מאז הסגירה הראשונה של הטבעת. אני אוחזת מהשיטה של ד"ר אבינוח, שאם אין בעיה, אין צורך לקלוט קרינה עצומה לגוף ע"י שיקוף.
יש רופא שאוחז שצריך כל פעם לסגור תחת שיקוף, ולכל הפחות לעשות ביקורת של האינסטרומנט הפנימי כל שנה בשיקוף.
כל הדעות לגיטימיות מבחינה רפואית. אין לי שמץ של מושג איזו דעה יותר נכונה. הדעה של ד"ר אבינוח מסתדרת לי עם הגישה הכללית שלי לרפואה - אם לא צופים בעיה, לא מחפשים אותה... ובוודאי שלא במחיר של קרינה הרבה יותר מאשר בצילום רנטגן.
צריך גם לזכור, שלא רואים בשיקוף כל בעיה. היו מקרים של אנשים עם בעיות נוראות, ולא ראו שום בעיה בשיקוף (טבעת במקום, מעבר פתוח), וכשנכנסו לבטן פנימה, ראו את הפוגרום. כמו כן, היו הרבה מקרים שכשסגרו לאנשים תחת שיקוף, השיקוף הראה שאין אפשרות לסגור יותר, אבל הבן אדם לא הרגיש בכלל הגבלה.
לשמור על הטבעת:
להימנע מהקאות.
להימנע מאכילה סמוכה לשינה.
להימנע מסגירות ופתיחות קיצוניות וכן סגירות/פתיחות ללא צורך אמיתי.
להימנע מלמשוך מצב של טבעת סגורה מידי.
לטפל מיידית בדלקת בוושט (כאבים, נעילת טבעת) ולא לחכות שהיא תחמיר (כי היא רק תחמיר...).
להימנע מלדחוף בכוח את האוכל פנימה ע"י שתייה. להיעזר בשתייה כדי להעביר את האוכל רק כאשר היא מחליקה אותו בקלות, ולא דוחפת בכוח. (מי שצריך להיעזר בשתייה כדי להעביר את האוכל פנימה, מומלץ שיעשה כמה דקות הפסקה בין האוכל התקוע לבין השתייה, ולא ישתה ויאכל ביחד לאורך כל הארוחה).
להימנע מאכילה גסה (במהירות ובבליעות גדולות) של מאכלים קשים כמו שניצל, מצה, סטייק.
להימנע מאכילת כמויות גדולות בבת אחת, כדי לא להרחיב את הפאוצ'. גם לצורך הבריאות, רצוי לאכול ארוחות קטנות כל 2-3 שעות (ארוחה אחת או שתיים גדולות יותר).
מי לכל הרוחות אמר שצריך להחליף את הטבעת באיזה שהוא שלב? איפה זה כתוב? איך אנשים מגיעים להבנה כזו?
את הטבעת צריך להחליף אך ורק אם יש סיבה לחשוד בהתנקבות והתרוקנות שלה, והחשד נבדק והוכח.
הטבעת כרוכה סביב הקיבה מתחת לוושט, ולכן את יכולה להרגיש אותה כמו שמרגישים את הכבד או הקיבה או כיס המרה או הלבלב...
אם את מרגישה שמשהו זז בתוך הגוף, זה כפתור ההזרקה המחובר לטבעת ע"י צינורית, ולא הטבעת. הכפתור אמור להיות מורגש לפעמים, תוך כדי תנועות שמזיזות אותו.
במאמרים כתוב שבחלק שנכרת מן הקיבה נמצא הורמון הגרלין, ולכן הוא עף בניתוח וחוזר רק אחרי שנה לפחות, אם בכלל. במציאות רואים שיש אנשים שהוא עף להם, ויש אנשים שהוא לא עף להם. זה מתבטא באובדן תחושת הרעב המציקה.
המציאות נובעת מכך שהגוף שלנו אינו אלמנט מכני כמו שהמדע מנסה לדמות אותו, אלא מורכב הרבה יותר מבחינה כימית והורמונלית. אז הדברים לא עובדים במציאות "לפי הספר ביולוגיה/כימיה/מכניקה של הגוף".
