תראי, קראתי את דברייך
ואני אגיד לך מה הסיבה שאני לא משתתפת בסקרים או בפרויקטים מהסוג הזה -
יש לי דרך מסוימת שבה אני מבקשת להעצים מנותחים, ואינני רוצה לעזור להמליץ על דרך אחרת, אפילו לא דרך דומה, אבל שונה בפרטים מסוימים. הגעתי למסקנה שכל פרט ופרט בדרך שלי חיוני להצלחת המטרה. כל פרט ופרט נבנה כתוצאה משיקולים מאוד עמוקים ומסקנות מאוד ברורות שנצברו מניסיון רב שנים עם אנשים רבים מאוד.
אני לא מזדהה עם המטרה העיקרית שלך. למה את נפגעת מכך שאנשים פוערים זוג עיניים ואומרים שלא רואים עלייך? או ששואלים אם לא יכולת לעשות דיאטה? אף אחד לא מבין בנושא שהוא לא מבין בו, ולא אמור להבין. ואם הוא לא אמור להבין אז את לא צריכה להיפגע. או שתשבי ותסבירי לו הרבה הסברים בפרוטרוט עד שיבין (אם הוא אדם מאוד חשוב לך), או שתחיי טוב עם זה שמישהו אחר לא מבין, ורק מי שעבר את זה מבין.
לי יש הפרעת דיכאון וכל מיני הפרעות רגשיות והתנהגותיות, שאף אחד לא יכול להבין אם הוא לא עבר בעצמו. ואנשים לא מצליחים להבין גם אם מסבירים להם. ואני מאוד מבינה את זה ולא נפגעת מזה שאנשים לא מבינים. אני לא חושבת שהם צריכים להבין. אני שמחה מאוד שהם לא מבינים (בעבר נפגעתי, אבל כשחשבתי על הדברים, הבנתי שאני זו שלא אמורה להיפגע).
אנשים לא מבינים מה אני מרגישה ולמה ההרגשה הזו משתנית כל כך במצבים השונים. אנשים לא מבינים למה אני משלמת הון תועפות לפסיכיאטרים, כאשר אני נורמלית לחלוטין. גם כאשר אני מרגישה מצוין, אני משלמת הון תועפות למעקב פסיכיאטרי (כדי למנוע התדרדרות, החמרה). ברור שהם ישאלו: אם את מרגישה טוב, למה ללכת לרופא פרטי?
בכלל אנשים לא מבינים למה רופא פרטי (מלבד מי שצריך עזרה פסיכיאטרית. הוא מבין היטב...).
אז למדתי שאני לא צריכה לשנות את האנשים (הגם שצריך להסביר למשפחה ולחברים קרובים ולכל מי שנפגע, אבל אני צריכה להביא בחשבון שגם הסבר לא תמיד יועיל), אני צריכה ללמוד איך להתמודד עם המציאות, שחלק ממנה זה שאנשים לא יכולים להבין.
לא שאני חושבת שסרט שיכול להמחיש לאנשים יותר את הדברים - זה דבר רע. הרעיון שלך טוב ויפה, ובטוח לא מזיק.
אבל אני לא חושבת שזה חשוב לי כל כך.