לפני שנים רבות
כשהייתי עוד בחטיבה, הייתי בספריה וראיתי ספר ענק ומפחיד. זה היה "העמדה" של סטיבן קינג. הכרירכה האחורית נראתה מעניינת, אבל כשהבטתי על כל העמודים ועל הטקסט הצפוף ידעתי שבחיים לא אצליח לקרוא ספר כזה. באותו הזמן עדיין הייתי מסתכל על מספר העמודים לפני בחירה של ספר. אפילו לא הבנתי איך אנשים יושבים וקוראים את "העמדה" ולא משתגעים מהאורך.
אחרי כמה שנים הפסקתי להסתכל על מספר העמודים וסיימתי את "העמדה" בשבוע בערך. אחד הספרים האהובים עליי.
הפעם הראשונה שנחשפתי לאליסטר ריינולדס הייתה עם "עיר הבקיע". בעברית חילקו אותו לשני חלקים. באותו הזמן לא ממש קראתי מד"ב, וגם מה שקראתי היה קליל יחסית. סיימתי בקושי את החלק הראשון של הספר ולא ממש הבנתי משהו. ניסיתי לקרוא את החלק השני בערך ארבע פעמים, ובכל פעם הפסקתי אחרי כמה עמודים. זה היה לי מסובך וכבד מדי. אחרי חצי שנה הייתי במחסור של ספרים (לפני עידן הקינדל) ומחוסר ברירה ניסיתי שוב לקרוא את החלק השני.
בפעם הזו הספר טס לי, וכשסיימתי אותו ידעתי שאני מת על הסופר הזה.
סדרת מאלאזן - את הראשון חיבבתי, לא יותר. את השני התחלתי כמה פעמים ולא הסתדרתי עם האנגלית ועם כל הדמויות. וויתרתי על הסדרה עד שהתחלתי לשמוע עליה מכל מיני אנשים. החלטתי לנסות שוב את הספר השני מתוך ידיעה שאין הרבה סיכויים שאצליח לסיים אותו, וגם אם כן, אין סיכוי שאסיים עשרה ספרים כאלה. (אני די מתרחק מסדרות ארוכות, אפילו אם יש להן כבר סוף).
איכשהו יצא שהצלחתי להתחבר לספר השני וסיימתי אותו בהצלחה. גם בספר השלישי היה לי משבר כי הוא היה המשך של הספר הראשון, ממנו זכרתי מעט מאוד פרטים. אז אחרי שהפסקתי אותו לכמה חודשים ניסיתי שוב ובלעתי אותו בכמה ימים. השאר זה היסטוריה
