רגעים של הצלחה

[avivs]

למרות כל המגרעות שלו

ממש אהבתי אותו. היו בו שורות ממש חזקות והסיפור היה מטורף.
אני לא אחד שזוכר ציתותים, אבל מהספר הזה אני זוכר את:
"אני תוהה לפעמים אם לכתוב על עצמי בגוף שלישי זו דרך להיזכר או להישכח". (זה בערך היה ככה).

אם כבר דלייני, מ"טריטון" שלו סבלתי ברמות אחרות. מעבר לתרגום, הסיפור היה כל כך גרוע. סיימתי בסוף את הספר, אבל הוא בהחלט לא נגמר בתחושה של הצלחה, יותר של בזבוז זמן.

nova שלו היה חביב.

 

[מיכאל ג]

אני חושב מאוד אחרת ממך, נראה לי

אני מאוד מאוד מעריך את דילייני. לא תמיד אוהב אותו רגשית, אבל הוא סופר פורץ דרך ובשנות השבעים שמונים הוא כתב מד"ב שהוא גם ספרות יפה. טריטון נתן לי המון חומר למחשבה על כל מיני נושאים. דאלגרן הוא יצירת מופת יוצאת דופן. אבל גם מאוד קשה לקריאה.
נובה ובבל 17 אדירים בעיני. יש לו עוד ספרים שלא תורגמו וגם הם מאתגרים - כמו נווריון, סדרת פנטזיה פילוסופית עם גיבור גיי, שהופכת בספר השלישי למטאפורה על מחלת האיידס.

 

[avivs]

את נוורניון אהבת?

 

[מיכאל ג]

חלקים כן, מאוד, חלקים אחרים פחות

זה היה מקורי ומיוחד ולפעמים מאוד פילוסופי ולפעמים כלל דברים שלא אהבתי אבל כאמור - גם כשאני לא נהנה מדילייני אני מעריך אותו בתור יוצר יוצא דופן.

 

[morashty]

יצא לי לעשות

פעם מיני מרתון של "המשחק/הצל של אנדר". כלומר קוראים את "המשחק" עד שבין מופיע ואז עוברים ל"צל" וקוראים עד הנקודה המקבילה ואז חוזרים ל"משחק" וחוזר חלילה ככה ארבע-חמש פעמים. למרות שלא מדובר בספרים מאוד ארוכים, אני זוכר את זה כחווית קריאה מאוד אינטנסיבית שבסופה הייתי די מותש, אבל זה היה די מגניב.

 

[הייזל]

הספר הראשון באורך מלא שקראתי באנגלית

http://www.amazon.com/Sorcerers-Ward-Barbara-Hambly/dp/0586217819

הייתי מה זה לחוצה, בכלל לא חשבתי שאצליח ואחרי שום ספר לא הפחיד יותר. קראתי את סדרת שאנור באנגלית והצלחתי אפילו להנות ממנה למרות שהשפה היה רמה אחת מעליי באותו הזמן.

 

[dingaleboom]

"קללת הלורד פאוול"

ממש שנאתי את הספר הראשון, אבל חרקתי שיניים וקראתי, היו עליו כל כך הרבה ביקורות טובות. סיימתי אותו בקושי. הדבר היחידי שאהבתי זו השפה של דונלדסון, סגנון הכתיבה שלו מדהים בעיניי. המשכתי לשני ולשלישי, שניהם היו נהדרים. ובהחלט אמשיך לטרילוגיה הבאה בסדרה.

 

[כריכרכה]

אני לא יודע איך לאכול את הספר הזה

קראתיו לפני הרבה שנים ומאוד לא אהבתי, אם כי כנראה היה זה בטרם נפלה לידי מגילת זכויות הקורא כך שכן סיימתי. מאז עברו הרבה מים בירדן ונדמה לי שכיום אני יכול להזדהות במידה רבה יותר עם הגיבור ועם הלך הרוח של המחבר שמן הסתם הוביל אותו לכתיבה.

אבל האם זה אומר שאהנה מהספר יותר? האם ישנו קשר בין השקפותינו הפילוסופיות וקורות חיינו לבין מידת הנאתנו מיצירות בידוריות? אני לא בטוח. וגם אם כן, ייתכן גם שהקשר דווקא הפוך, שאנו נהנים יותר מיצירות הרחוקות מאיתנו יותר, במיוחד בתחום המדב"פ.

 

[cordilio]

מאלאזן - ללא ספק אתגר

לקח לי כמעט שנתיים להשלים את כל 10 הספרים בסדרה.
היה אתגר לא פשוט.
מאוד גאה בעצמי שצלחתי אותו.
להגיד שהבנתי הכל, שאני זוכר הכל, שקלטתי הכל??? אפילו לא קרוב.
ובכל זאת אין ספק שמדובר באחת מהסדרות המדהימות שנכתבו.

חולית היתה גם היא אתגר רציני, אם כי פחות קשה. קראתי את קדימוני הבתים, הסדרה הקאנונית ואת 2 ההמשכים המסיימים את הסדרה.

המלצה חמה - לא לקרוא שום דבר פרט ל-6 הספרים של פרנק הרברט. אלו שכתבו בנו וחברו אינם ראויים לכותרת "חולית". נכון שהם משלימים את הסיפור ומשאירים אותנו עם עוד קצת טעם של חולית בפה, אבל הם באמת כמה רמות מתחת.

 

[byron]

anathem של ניל סטיבנסון

שמעתי אותו בדרך לת"א ובחזרה במשך די הרבה זמן ואחרי כ10%-15% חשבתי שיותר משמים מזה אין. שירקאן שיכנע אותי ששווה לצלוח, והוא צדק. בין הספרים שהמשיכו איתי די הרבה זמן אח"כ.
זו לא העלילה (שאומנם יחסית לסטיבנסון דווקא מצאה חן בעיני), ולגמרי לא הדמויות שאומנם היו סבירות, זה היה הרעיון והעולם/יקום שהוא יצר שמש היו מוצלחים והם מה שהדהד לי אח"כ.

כשעשיתי מנוי לaudible קריפטונומיקון שלו היה הספר הראשון ששמעתי, וזו הייתה אכזבה גם מבחינת הדמויות וגם מבחינת העלילה לא היה שום שום יצירתיות ושום דבר שמזכיר את ANATHEM.

 

[מיכאל ג]

אנת'ם באודיו? וואו.

זעם כל המלים המומצאות זה לא ספר קל, גם לא בטקסט, בטח לא באודיו.
את קריפטונומיקון אהבתי. אני זוכר שאפילו שני דפים על עקירת שיניים או על הדרך הנכונה לעשות קורןפלקס הצליחו לרתק אותי בספר הזה. אבל יש לי תחושה שהרושם שלו באודיו יהיה שונה לחלוטין.

 

[byron]

לפני שנים התרגלתי לאודיו

הבעיה שלי עם קריפטונומיקון הייתה תעלולים ספרותיים של סופר מדרגה הרבה יותר נמוכה, לדוגמא החלק של החץ ברגל לקראת הסיום מבחינתי היה ניסיון אופרת סבון לסגור קו עלילה לא משהו. והחיבור של שני הסיפורים המקבילים עבר והווה לא היה מספק מבחינתי. ולהזכיר התמכרות למשככי כאבים שלושה משפטים לפני שזה הופך למנוע עלילה לפרק הקרוב ויוזכר שוב כמנוע עלילה בהמשך.... נראה לי תעלול דחוק.
זה הטעם האישי שלי, ואני מעדיף עלילה על דמוית לרב, אבל במקרה הספציפי של קריפטונומיקון דמוית המשנה הראו הרבה יותר פוטנציאל, ובסך הכללי נשארתי עם תחושה של לא עלילה ולא דמויות אלא רק רעיון, ובניגוד לאנת'ם זה לא רעיון שהוא מספיק מדהים בכדי להשאיר טעם של עוד.
אני צובר כוחות לקראת מעגל הבארוק (וגם מאחר והמנוי זה ספר אחד לחודש וכרגע אני בעיקר מנצל את זה להרצאות של TTC אז יקח זמן עד שאגיע לזה.

 

[rsmb1]

שר הטבעות

ואח"כ הסילמריליון מהז'אנר.
לא מזמן שם הורד. בנסיון ראשון היו לי כמה בעיות (פסקה באורך 4 עמודים שמתארת התגלות שמימית, בעיות בתרגום לעברית ועוד), אבל אני בהחלט רואה את עצמי קורא את הספר הזה עוד כמה פעמים, אחרי שמאוד נהניתי ממנו בקריאה שנייה.

 

[pix37]

מרבית הספרים האחרונים של קוני ויליס

הם בעיקר תחקיר עם מעט מאוד סיפור לעטוף אותו