טוב סיימתי,
מסתבר שלא איבדתי את היכולת שלי לקרוא ספר ביום
אז טוב, הוא משמעותית הרבההההההההההה יותר טוב מבני הנפילים
ובכללי הוא די בסדר. אבלללל-
- למה לדמויות הראשיות יש שמות של כאפה?!
- לחברה הכי טובה של הדמות הראשית קוראים כריסטינה. המתרגמת בחרה לאיית קריסטינה. גאדדד, את לא יודעת שמתעתקים C ל-כ'?!
- אגב כריסטינה, זה גרם לי לדמיין את הדמות הראשית עם הקול של מרדית' מהאנטומיה של גריי.
- למה לא מספרים לנו שום דבר על העולם הזה? הוא נשמע ממש חסר הגיון. במשחקי הרעב קטניס מסבירה לנו ממש בקטנה שהייתה אפוקליפסה, שהוקמו מחוזות שזה הגיוני כי זה כמו ערים, שאיכשהו מחוז אחד מתוכם הצליח לגבור על כולם ולהיות השולט, היא מסבירה לנו שזה בעתיד... פה פשוט לא ברור איפה זה, למה זה, איך זה קרה לעזאזל.
- איפה ההגיון בכך שאנשים יתחלקו לפי תכונות אישיות לא מוגדרות?! איפה תמצאו בנאדם שכן ב-100% במה שהוא עושה ואומר? למה יש גם הקרבה עצמית וגם אומץ, אם כל הרעיון באומץ הוא שאתה אמיץ מספיק לוותר על האנוכיות שלך ולהקריב את עצמך למען היקרים לך? אהמממ לא קראת הארי פוטר? אה שכחתי, בטח שקראת, טוב שאוריינות לא קראו לעצמם רייבנקלו עם הknowledge is power והצבע הכחול. ומה זה לעזאזל ידידות?!?!?!?!?!?!?!!!!!
בקיצור, לא מצאתי שום סיבה הגיונית לכך שאנשים יבחרו לחיות חיים שלמים לפי הפלגים האלה. בהארי פוטר התלמידים מתפצלים לבתים כי המנהיגים חשבו שכל אחד מהם יוכל לאמץ תלמידים עם תכונות שהוא מעריך ומאמין בהן. עם הזמן זה הפך למקום שהוא משפחה שניה, שאנשים מוצאים בו חברים שדומים להם... אבל הם עדיין מתחנכים על ידי שאר הבתים ויוצרים איתם קשרים ואפילו מתערים ביניהם ומתחתנים איתם והכל... מה זה השטות הזו שלכל פלג יש את המנהגים שלו ואת הלבוש שלו?
והכי נורא זה שכל אחד אחרי המבחן אמור להיות שייך לפלג אחד. מה זו השטות הזו? בהארי פוטר יכולתי לשייך את עצמי ממש מהר לגריפינדור, כי למרות שיש בי תכונות מובהקות של הפלפאף (כנות, אהבה ליושר וצדק) ושל רייבנקלו (כמיהה לידע והערכתו) אני כן מקריבה את עצמי למען אחרים (זה מראה על אומץ@#%@#!!!111111) ורוצה להיות בגריפינדור. אבל שם אשכרה לא היה לי לאן לשייך את עצמי, אני כנה לפעמים באופן חסר טאקט אבל אני משקרת כשצריך, אני ידידותית אבל כלבה כשצריך, אני מקריבה מעצמי אבל גם אנוכית, אני אמיצה אבל אני לא אקפוץ מגג של בניין בלי לדעת אם זה בטוח כי זה מטומטם!!1! זה לא מראה על אומץ!!!11 בכלל בכל השלב הראשון של הספר, לא הבנתי למה מבחני הקבלה לפלג שלהם הם קרבי יריות ואגרופים, כי אין בזה שום דבר הגיוני! אדם שבוחר ליישב את המחלוקות שלו באלימות הוא לא אמיץ אלא פחדן שחושב שרק בכוח הוא ישיג את מה שהוא רוצה. פשוט מפגר. מינוס גדול.
בקיצור, זה נראה לי כמו חוסר הגיון אחד גדול. חוץ מזה, לפיו, כולם אמורים להיות מפוצלים, אבל כווולם. אף אדם הגיוני לא יכול לעבוד כמו מכונה לפי הוראות של פלג אחר. ואם כן, לא היו עריקים לפלגים אחרים. לאורך כל הספר כריסטינה מתנהגת כמו 'כנות' כי משם היא באה, אבל היא עוברת בהצלחה את המבחנים ל'אומץ לב'. איך היא לא מפוצלת?! זה חסר הגיון ומפגר. ממש מפגר.
- אני סוג של מבינה את המסר שהמחברת מנסה להעביר בעקיפין על הנתינה והתרומה לזולת ועל כך שהרצון שלנו לטכנולוגיה ולידע ולקדמה גורם לכל כך הרבה אנשים אחרים לחיות בסבל ובעוני, אבל הסוף היה ממש מפגר ונטול פואנטה. יופי שעצרת את המחשבים אבל עכשיו הכל פתוח. אפילו הסוף של משחקי הרעב יותר טוב כי האפילוג סוג של מסביר שדברים הסתדרו (Just kidding, הסוף חרא). אבל פה זה פשוט... ווט. ולמה היא הייתה צריכה להרוג את שני ההורים שלה? הבנתי את אמא שלה אבל להרוג גם את אבא שלה היה פשוט רע.
- די אהבתי את השיפ, הם היו ממש חמודים. אבל - 1. זה היה סופר דופר צפוי שהוא טוביאס, ועליתי על זה בערך בפעם השלישית שמראים אותו. 2. מה הקטע של הפחד מסקס?!
מילא פחד מהקשר איתו, ממחויבות, מהעובדה שאם היא תתאהב הוא עלול לפגוע בה. אבל מסקס?! פיגור
3. מה נסגר עם השמות שלהםםםםםםם גאדדדד
4. מה שכתבתי לדנה.
מענין אם היא גם העתיקה את השם שלו מאני מספר ארבע...
בקיצור...
יכול היה להיות לזה פוטנציאל וזה לא ספר רע. אבל זה גם לא ספר טוב. חמוד ותו לא.
ועכשיו נמשיך לדוקטור הו
