סנופי נולד לפני כשלושה חודשים ושלשום הלך לעולמו במפתיע.
סנופי נולד ברחוב, אבל אמא שלו הביאה אותו ואת שני אחיו אל חצר הבית של ההורים ושם קיבלו כולם (ועודם מקבלים) אוכל, מים ומחסה.
לפני שבועיים, ביום שישי, סנופי אכל קצת, ואז הלך לתת צואה והתחיל לצרוח עד השמים ולהתנשם בכבדות. ידעתי שמשהו אינו כשורה והחשתי אותו אל בית החולים הוטרינרי בבית דגן, שם צילום של בית החזה גילה מום נדיר בסרעפת (בקע סרעפתי בצורה נדירה מאוד: הקיבה, המעי והתוספתן היו כולם בתוך בית החזה), כנראה מולד. סנופי נותח, עבר את הניתוח בהצלחה ונשאר מאושפז לעוד ארבעה ימים. אח"כ חזר אל חצר ההורים ואל חייו הרגילים, משחק עם האמא והאחים.
ביום רביעי שעבר נסענו להסיר את התפרים והרופאה אמרה שסנופי נראה מצוין ושהניתוח הגליד בצורה יפה.
בשבת בערב, נתתי לסנופי, לאחים שלו ולאמא שלהם אוכל. הוא היה כ"כ שמח ופשוט טרף את האוכל, נלחם עליו עם האחים. אכל בתאווה שתי מנות של אוכל רטוב.
אתמול בבוקר מוקדם, 12 שעות אחרי שראיתי אותו בפעם האחרונה, כבר לא ראיתי את סנופי משחק עם האחים שלו. חשבתי שאולי ברח, נבהל, פחד ממשהו. חיפשתי אותו במשך יום שלם כמעט ללא הצלחה.
בערב אבא הצטרף אלי לחיפושים שוב, ואז פגשנו שכן מהבית ליד ששאל "את מי אתם מחפשים"? "חתול קטן שחור לבן" ענינו. "הוא מת". אמר לנו השכן. הלם ושוק הכו בנו. איך זה יכול להיות?
מסתבר שסנופי הקטן מת כמה רגעים אחרי שאכל. הוא הלך אל סף הדלץ של הבית של השכנים והם מצאו אותו שם בערך בשעה 20:00. כל הזמן הזה שחיפשנו את סנופי הקטן הוא בכלל היה כבר מת וזרוק בפח האשפה של השכנים שמצאו אותו.
הוצאנו את סנופי הקטן מהפח וקברנו אותו בשדה ליד הבית.
אין לי מושג מה קרה ומה השתבש ברגעים אחרי שאכל. הוא היה נראה מצוין ואכל בתאווה גדולה. הראש עסוק כל הזמן במחשבות על "מה היה לו רק הייתי יודע או רואה שמשהו אינו כשורה", אבל זה כבר לא משנה ולא ישנה דבר. סנופי חי חיים קצרים, לקראת סופם גם לא מאוד נעימים (ניתוח ואישפוז). אני מקווה שלא סבל לפני שנפח את נשמתו ושלהוציא את הניתוח האישפוז, הוא נהנה מהחיים הקצרים שהיו לו.
