מצרפת משהו שכתבתי בפייס שנוגע ליום השואה
כרמלה קראתי לה , היא שנתה את שמה לכרמל, באותה תקופה לכולן השתנה השם עם הורדת היחסות, ירדנה הפכה לירדן, שרה לשרית (אני אוהבת שרה יותר) , רבות מהן נקראו על שם אחות או דודה או סבתא שנרצחו בשואה ,אבל הן רצו עולם חדש נקי וטהור מטרדות העבר , מלילות ללא שינה של אבא ואמא, מליחשושים עד אשמורת שלישית על מה שנשאר מאחור, הייתי קצין סגל באוגדה בסיני כל הבנות שנשלחו מקורסים או מהבקום עברו דרך המשרד שלי בביר גפגפה או איך שמשה דיין שינה זאת לרפידים.
את היפות ביותר שמרתי קרוב במשרד וכל בוקר הייתי נכנס בחשיבות גדולה עם מדים מגוהצים ומתבונן בבנות שהיו מצחקקות ונפחדות באותו זמן עם השמע פסיעת צעדי.
יום אחד הגיעה כרמל, הסתכלתי בתיק שלה ומשהו אחר משך אותי בה , היו לה עיניים קטנות ומצומצמות כאילו התעוררה זה עתה, הקול שלה היה שקט והיא ענתה לשאלות שלי לאחר דקות . לא מיהרה.
הפכתי אותה לפקידה האישית שלי ,אבל בה מעולם לא נגעתי . מעולם לא לקחתי אותה בג'יפ המאובק לכל מיני אואזיסים בסביבה , לא הזמנתי אותה מעולם לארוחה אצל הבדואים המשת"פים שבהן תמיד הוכן כבש על האש .
לא לקחתי אותה בלילות ירח מלא לראות את האורות של פאיד, החול שמעולם לא נח בחלקת ארץ זו של סיני היה מסתלסל בסופי שבוע כשנשארתי בבסיס, רק התבוננתי בה . מעולם לא נגעתי בה.
הימים חלפו כרמל סיימה את השירות ואני פרשתי עם פנסיה צהלית וחיפשתי את עתידי , לאחר חצי שנה חליתי בסרטן קטלני הגרורות התפשטו במהירות וביליתי את שארית ימי בהוספיס בתל השומר , יום אחד באה כרמל לחדר ששהיתי בו ,היא כעת מתמחה כאחות במה שקוראים טיפול סופני, היא נדהמה לראות אותי עם משקלי הנמוך והעור שתלוי על פני כחפץ אין שימוש..
היי המפקד היא קראה לי והתישבה לידי . היא הביטה בידי הכחושה וראתה את המספר שהנאצים חקקו בה לפני שנים רבות עת עמדתי בתור יחד עם אחותי כרמלה, כרמלה שנראתה בדיוק כמו כרמל מרפידים. אנא, הניחי לי לקרוא לך כרמלה את מזכירה לי מישהי יקרה. עצמתי את עיני ונלקחתי אל האור הטוב והרגוע.
