גיסתי הפתיעה אותי בסרטון שבו היא מקריאה לסבא שלי את הרשומה.
כמה בכיתי כשראיתי..
 
סבא שלי לא שומע כמעט ולכן אני אף פעם לא מדברת איתו בטלפון רק אומרת לסבתא שלי מה לומר לו. איזה געגועים
יש משהו מפחיד וקסום בלהיות הצינור היחיד דרכו הילדים מקבלים המון מהמידע שלהם. דברים שקיבלנו כמובן מאליו כשגדלנו בארץ ופתאום, כהורים , שואלים את עצמינו שאלות. שאלות שהצירוף של המרחק הגיאוגרפי והזמן שעבר מעלים.
המשפחה שלי מצד אבא עזבו את גרמניה לפני המלחמה.חלק נשאר וכמובן לא ניצלו.
סבא שלי עבר עם ההורים שלו לארגנטינה.ההורים שלי עשו עליה מארגנטינה לישראל.
וכמה מצחיק שאני עזבתי את ישראל לפני יותר מ10 שנים.אבא שלי טוען שאין את אותה הציונות ושהיא היא קצת מתה.זה נתן לי לעזוב את הארץ בלי רגשי אשמה.
כמורה בבולגריה בבי"ס יהודי (שלא כולם יהודים) היום דיברנו על יום השואה.אני מלדמת ילדי התיכון וראינו כמה סרטונים קצרים על יום השואה.הבולגרים יודעים שהיהודים הבולגרים (רובם)ניצלו.אני סיפרתי להם שלא כולם ניצלו ואיך נראה הצד השני של המטבע שכן היה במחנות הריכוז.....
גם אני קצת הרגשתי שונה היום כאשכנזיה ולא כספרדיה כמו כוך הבולגרים.
וגם "את לא ניראת אשכנזיה".....החזיר אותי אחורה.
סיכום היום!
יום השואה נתן לי את הפוש להעלות לבלוג את המסע לפולין
יצאתי למסע מבוגרים של שבוע בפולין, עם אמא שלי. זה היה כל כך עמוק ומרגש וכבד ומורכב שכל הזמן התחמקתי מלחפור בו, אבל הרגשתי שאם עכשיו זה לא יקרה אני כבר אשכח הכל, אז העלתי לבלוג. http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/heidior
זה היה רק טיול שני שלהם עם מבוגרים (בדרך כלל עם תלמידים), נקרא "מארג חוטים", המדריך היה מדהים- ובתור מדריכת טיולים בעצמי יש לי הרבה נקודות להשוואה...
מעבר לזה הם היו מאוד גמישים בפירוק החבילה מבחינת טיסות, מה שעושה את החיים קלים למי, שכמונו, לא מגיע מישראל. גם המחיר באופן כללי היה מאוד הוגן, השוותי בעצמי לטיול עצמאי עם מלונות, תחבורה ומדריך מקומי - קיבלתי תחושה שמכבדים את המסע ואותי ולא מנסים לעשות עליי רווח. https://www.facebook.com/MaaragHutim/?fref=nf