לפני 20 שנה
הייתי בן 10. היה אז, בשנת 1992, חורף פי כמה וכמה קר ורטוב אפילו מהחורף הנוכחי - תחשבו על היומיים האחרונים אבל שנמשכים כל החורף. חורף לפני זה הייתה מלחמת המפרץ שהביאה חופש של לפחות חודש מהלימודים. והיו כמובן מסיכות הגז המגעילות והפחד מהסקאדים של סדאם ("סקדאם") חוסיין.
ברוב ילדותי היה ערוץ אחד בלבד בטלויזיה; למי שהייתה אנטנה טובה ו\או מיקום טוב הייתה אפשרות לקלוט את הערוץ הירדני, ערוץ המזרח התיכון ובהמשך את ערוץ 2 הישראלי (שתמיד הייתה בעיה לקלוט אותו אצלנו בטבעון בשנות ה-90 המוקדמות). התוכניות היו באיכות גבוהה - היה היה, החיים (שזו סדרת בת של היה היה), ערי הזהב הנסתרות, רובוטריקים, רכבת ההפתעות. לא היו פרסומות אבל היו "חסויות" לפני ואחרי תוכניות והיו "תשדירי שירות" - לרוב מטעם השלטונות - בין תוכנית לתוכנית, למשל בנושא חפצים חשודים וזהירות בדרכים.
לפני 20 שנה בדיוק, בחורף 1992, ההורים שלי קנו את המחשב הראשון שלנו. זה היה מחשב 386SX במהירות 25 מגה-הרץ עם 4 (!!!) מגה זיכרון. כשאבא שלי ביקש 4 מגה זיכרון, לפי המלצות שנתנו לו, המוכרים בחנות אמרו לו "מה אתה צריך 4 מגה זיכרון, 1 מספיק"... היה גם דיסק קשיח של 120 מגה וכרטיס מסך של 16 צבעים. כל התענוג עלה 6,000 ש"ח כולל מדפסת סיכות משוכללת ומסך שפורפרת. אפילו בפלאפון שלי (נוקיה C2-01) יש יותר זיכרון מבמחשב ההוא. היו גם שני כונני דיסקטים אחד גדול ואחד קטן. המחשב עבד על דוס שזו מערכת הפעלה שבה כותבים פקודות בטקסט. ווינדוס 3.1 קנינו רק אחרי כמה שנים.
היה כמובן רק טלפון (קווי) אחד בבית, בסלון. שיחות עלו המון כסף, בייחוד כשהיו בין-עירוניות (להתקשר לדודים בירושלים בשעות השיא היה כמו להתקשר לחו"ל כיום). רוב האנשים לא ניהלו שיחות ארוכות מידי בטלפון וכמובן לא ציפו שיענו להם בכל רגע נתון. חמש שנים לפני זה, כשהייתי בגן חובה, לא היה אפילו טלפון קווי בגן ובמקרי חירום נדירים הגננת הלכה לשכנים לבקש להשתמש בטלפון שלהם. הגננת לא התקשרה להורים כמעט אף פעם והתמודדה עם הילדים בעצמה או בעזרת הסייעת.
לא היו פלאפונים בימים ההם והחיים היו הרבה יותר שקטים. ילדים היו מביאים לבית הספר את המקבילה לסמארטפון של היום - מכשיר טטריס כבד שעבד על בטריות והיה לו מסך LCD שחור-לבן פשוט.
לפני 16 שנה, בשנת 1996, התחברנו לאינטרנט (!). זה עבד כמובן על מודם אנלוגי שעבד על קו הטלפון הקווי - אי אפשר היה לדבר בטלפון בזמן שמתחברים לאינטרנט. גם האינטרנט וגם קו הטלפון שהוא עבד עליו עלו כסף לפי דקות וכמובן שאי אפשר היה לגלוש בלי הגבלה. התחברנו דרך ספקית אינטרנט בשם "אקטקום" שכבר שנים לא קיימת וכמובן בקו של בזק. בערך בשנת 1997 השגנו קו טלפון שני (!) בשביל הקליניקה של אבא שלי (פסיכיאטר פרטי) ועליו התקנו מזכירה אלקטרונית (מכשיר גדול וכבד שעבד על טייפים).
סבתי ז"ל, שגרה במרחק של 6 בתים מאיתנו באותו הרחוב, הייתה אוהבת לפנק אותי, למורת-רוחה של אמי, ב"מוגזם", "OK", ערגליות ודובשניות.
ההורים שלי היו אמידים מאוד לאותה תקופה ונסענו לחופשה בחו"ל (אירופה כמובן) פעם בשנה, עניין יקר מאוד באותם ימים, כשהיה אפילו מס על נסיעות לחו"ל למיטב זכרוני.
מבוגרים באותם ימים היו הרבה פחות דאגנים כלפי ילדיהם מאשר היום - ביליתי חלק גדול מילדותי במשחק בלתי-מפוקח בחצר ביתנו ובוואדי ליד (גרנו בקרית טבעון) ידעתי מגיל מאוד צעיר לא לרוץ לכביש, לא להרים אבנים בגינה סתם ככה (בגלל הנחשים) ולא ללכת בסבך בלי נעליים סגורות (גם כן בגלל הנחשים) אבל נתנו לי להסתובב חופשי בגינה ובוואדי בלי השגחה מגיל בית הספר היסודי ואף ללכת לבד לסבתי (מה שהיה כרוך בחציית כביש קטן).
