הנה דוגמא
לאחר שיחת "אני לא מבין רמזים" אני חוזר הביתה, והיא יושבת על הספה, מצוברחת בעליל.
"היי מותק!"
"היי" (בפרצוף מבועס)
"מה קורה?"
הכל בסדר"
"יופי! גם אצלי! מה בא לך לארוחת ערב?"
"לא אכפת לי"
"סבבה, אז אני מכין חביתות וסלט"
"תעשה מה שבא לך"
"OK, אז חביתות וסלט" ומשרקרק את דרכי למטבח.
הסצנריו שהיה אמור להיות משוחק הוא נסיונות שיכנוע של - נו, אבל ספרי לי מה קרה, בטוח שהכל בסדר? וכו' והרגשתי את הכעס נבנה, את הפרצופים מתעבים ואת האוף'ים הקטנים מתגברים- והתעלמתי, מתוך ידיעה ברורה שהפיצוץ לא יאחר לבוא. והוא אכן לא איחר להגיע- לא אכפת לך ממני, אתה לא שם לב אלי וכו'. והתשובה- אבל שאלתי אותך מה קורה ואמרת שהכל בסדר. זה אומר שהכל בסדר. אם זה לא היה בסדר- למה לא אמרת?
 
פיצוץ אחד, לפני 11 שנים, שפתח דרך לתקשורת פתוחה ישירה ופורה, עד היום.