יש משחקים ויש משחקים
כשמדברים על "לשחק משחקים" בעולמם של המבוגרים, יש לזה קונוטציה שלילית. לשחק משחקים שכוללים הסתרת רגשות או מה שנקרא "אני אלמד אותו/ה לקח", או בכל מה שקשור באגו (המילה בה' הידיעה), מיותרים לפי דעתי במערכות יחסים.
אני מאמינה יותר בכנות, ביושר, באמינות, בתקשורת נכונה ובונה.
לשחק משחקים, לדעתי, משדר חוסר אמינות, ולעיתים גם זלזול. למה לעיתים? כי זה מאד תלוי באיזו התנהגות מדובר.
אם בא לדבר=מדברים (או לפחות קובעים מתי לדבר). אם בא לצאת=יוצאים (או לפחות מציעים). בא להתנשק=מתנשקים (או לפחות אומרים: "בא לי לנשק אותך"). אם בא לאהוב= אוהבים!
ואם לא מתחשק, אז לא. ואם מרגישים רע אי אפשר לעשות פרצוף רע ולומר "אני מרגיש מעולה" או "הכל בסדר".
אם הייתי עסוקה בכל פעם מחדש בלפענח מה כל פעולה של הצד השני רומזת, הייתי משתגעת. מה רע בכנות? מה רע בלבטא רגש? מה רע ב"אמת"?
מה רע בלכבד את רגשותיו ורצונותיו של כל אחד שבא איתי במגע ובמקביל לכבד גם את שלי?
האם אני מכירה משחקים? אני יותר מסמפטת משחקים שאני קוראת להם "טיזינג". אלו משחקים שלדעתי (למרות שיש שיחשבו אחרת) לא גורמים נזק למערכת יחסים, אלא אולי מוסיפים פלפל ומלח.... אבל כל דבר שפוגע או גורם נזק לצד השני מיותר לחלוטין!
אני נשואה, לכן עניין הסטוצים לא רלוונטי לגבי
. אך בתקופת הרווקות לא האמנתי בסטוצים ולא במשחקים במיוחד לא בתחילת מערכת היחסים.
וכשיוצא לי לשמוע רווקים מדברים, אוי אוי אוי.....אף פעם לא הבנתי למה לא להגדיר מראש (לא בפגישה הראשונה, כן? אבל אחרי כמה פגישות כשלשני הצדדים יש עניין) מה הרצונות ומהן הציפיות: "אני מעוניין בקשר רציני שיוביל לחתונה" או "אני מעוניינת בקשר חברתי/מיני בלבד, בבקשה אל תצפה לנישואים". מה רע בזה, ריבונו של פתח תקווה?
