אני עוד צועדת צעדים ראשונים
וכמו עם כל דבר, אני מגלה עד כמה חשוב פשוט לעשות את הצעדים הראשונים.
העניין הזה שאת מעלה עם כך שהרבה נשים לוקחות את הכיוון הזה הוא משהו שאני אישית לא כל כך מוצאת בו נחמה, ואני אסביר:
ככלל, אם אני מסתכלת סביבי, אני רואה פה ושם נשים שהקימו עסקים בהצלחה, אבל הן לא רבות.
אני חושבת שנשים רבות רוצות מאוד ללכת בכיוון הזה, בדיוק בגלל הרצון לאזן בין קריירה למשפחה, אבל הסטטיסטיקה היא לא נעימה.
מהמקום שבו אני נמצאת עכשיו, אין לי באמת יכולת להעריך מה מבדיל בין כאלו שמצליחות לכאלו שלא.
באותה מידה, אין לי גם יכולת קשיחה להעריך את ההצלחה של העסק שאני עצמי בונה. כמובן, אם הייתי חושבת שכל העניין הוא נישתי מדי אז כנראה מראש לא הייתי הולכת על זה.
אבל כמו עם כל דבר, כשאת שקועה במשהו את בטוחה שזה בטח מעניין גם המון אנשים אחרים, ובסופו של דבר מבחן השוק הוא זה שקובע, והוא מתקיים רק ברגע שהעסק מתחיל לרוץ.
אחד הדברים שאני מתעודדת מהם הוא שכל תהליך ההקמה, עד כמה שהוא נראה לי ארוך, הוא בעצם קצר מאוד, עניין של חודשיים שלושה.
אני חושבת על אנשים שנמצאים במסלולים שנמדדים בשנים, ומתעודדת שלפחות הפעם אני מגיעה יחסית מהר לנקודה שבה אני יכולה לבדוק את עניין העסק.
מה שאני כן יכולה לומר הוא שפעם חשבתי שכל הנשים הללו שמנסות להקים עסקים קטנים כשנולדים הילדים בעצם עושות את זה ממקום שרוצה להקטין ראש.
כמישהי שהיתה מאוד מרוכזת בבניית קריירה, חשבתי על הבחירה הזו במונחים של הויתור על תפקידים יותר בכירים, ויתור על קידום בתוך אירגונים וכו' וכו'.
אני לא גאה בדרך המחשבה הזו, אבל זה באמת מה שחשבתי, וזה רק היום שאני מסוגלת להבין אחרת. עוד אחד מהדברים המרגיזים הללו של "עד שיהיו לך ילדים לא תביני".
אבל באמת, ימים יגידו.