בריטניה יוצאת מהסרט למציאות העגומה
גדעון קוץ כתב החוץ הותיק של ערוצי הטלוויזיה והרדיו\ במאמר למעריב( ע"מ 26, חלק הכותרת)
בחזרה למציאות
אחרי אופוריית המשחקים האולימפיים בריטניה תמצא את עצמה שוב מול אבטלה, גירעון ומיתון. כששיכרון הגאווה יפוג, תתחיל הביקורת
האולימפיאדה משמשת כאמצעי אספקיסטי של בריחה, כמו שהסרטים ההוליוודיים מהמציאות של המשבר החמור בו מצויה אירופה ובריטניה בפרט.
גדעון קוץ
המתאבקים היפנים נתנו את האות והצליחו לפרוץ בכוח את טבעת המצור שיצרו סביבם מאות שומרים מתנדבים במהלך טקס הסיום של האולימפיאדה. ספורטאים אחרים, שנמאס להם לשמש ניצבים בהצגה הגדולה בתבל ולהקשיב בפה פעור לזמרים בריטים נשכחים או מזדקנים, ניצלו גם הם את הפרצה. ביציעים התמרדו לפתע, ממש ברגע האחרון, ניצבים אחרים: המתנדבים החביבים שדאגו כל כך לשמור על הסדר בארשת פנים חייכנית. הם נטשו את העמדות בשערי האצטדיון והצטופפו סביב הפראיירים בעלי האמצעים ששילמו 1,500 פאונד לכרטיס כדי לצפות סוף-סוף במופע שלא היו אמורים לצפות בו. אלה וגם אלה מילאו עד הרגע האחרון היטב את תפקידם כשחקנים בקומדיה המוזיקלית שרק הבריטים יודעים להפיק ולביים.
המשחקים האולימפיים הפכו כבר מזמן למופע שבו הספורטאים הם שחקנים מתוגמלים היטב )ואלה המתוגמלים פחות מועדים, בדרך כלל, לכישלון .) במערב המשחקים אינם עוד אולימפיים במשמעותם המקורית, בתקופה שבה נעלמו, כמעט לחלוטין, המלחמות בין הלאומים. אבל הצופים בשטח ועל הכורסה מזדהים גם עם השתייכותם הלאומית של ממלאי תפקידי האלים. בהקשר של המשבר העולמי והאירופי, האולימפיאדה בלונדון מילאה בדיוק את אותו תפקיד שמילאו הסרטים ומחזות הזמר האסקפיסטיים בהוליווד ובברודוויי של סוף שנות ה.20- הם היו מפוארים ועליזים יותר ככל שהמשבר העמיק וקורבנות מפולת הבורסה קפצו אל מותם לצלילי "ינקי דודל דנדי."
אחרי האופוריה הצפויה לנוכח מעלליהם של המופלאים שיתגרו לנגד עינינו בגורלם באולימפיאדת הנכים, תמצא את עצמה בריטניה שוב מול אותה מציאות עגומה שממנה ניתקה בתחילת הקיץ המענג הזה. אבטלה משתוללת, גירעון תקציבי צפוי של שמונה אחוזים מן התוצר הלאומי הגולמי ומיתון כלכלי מתמשך. כשיפוג שיכרון הגאווה הלאומית המובנת, המבקרים לא יהססו להציג את השאלות הרגילות על החשבון הכבד שצריך יהיה לשלם תמורת כמה שבועות של מסיבת ענק ובועה אסקפיסטית בת חלוף. בפי הממשל יהיו טיעונים חזקים לכאורה: זה עלה הרבה פחות מאשר בבייג'ינג; החברות הגדולות בתחומי הבינוי, הביגוד והקניונים, שהרוויחו הון תועפות מהאולימפיאדה, הבטיחו ליצור כמה אלפי מקומות עבודה; המתקנים בני הקיימא "יוסבו, ככל הניתן, לטובת הציבור." אבל הכלכלן הצרפתי ז'אק אטאלי חישב ומצא שבמקום לממן את המשחקים בלונדון ניתן היה לתת עבודה קבועה ולהציל את חייהם של ארבעה מיליון אנשים ברחבי העולם. "המשפחה האולימפית," גוף רבלאומי אפל ואמורפי שראוי לניתוח נפרד, כבר ספגה ביקורת על שערוריית הכרטיסים למשחקים שחילקה בינה לבין עצמה, בעוד האוהדים שילמו עבורם מחיר רשמי ומופקע ועונו, פשוטו כמשמעו על ידי מערכת כרטוס ממוחשבת כושלת וחסרת היגיון. מרד ניצבי האסקפיזם עלול לגבות מחיר יקר ממנפיקי הכרטיס של בריטניה לתהילה. •
http://epaper.maariv.co.il/Olive/ODE/Maariv/
