דברי הבל חסרי בסיס
המצב הכלכלי בבריטניה לא יותר גרוע מאשר במדינות המובילות במערב אירופה. היא ממש לא לא יוון וגם לא ספרד או איטליה. אגב האבטלה דווקא ירדה כאן לדעתי כבר רבעון שני או שלישי רצוף. הטענה שאפשר להציל חיים במקום להשקיע בספורט (או בתרבות לצורך העניין) הייתה נכונה תמיד. תמיד, בכל מקום בעולם אפשר לקחת את כל הכסף מתקציבי התרבות והספורט ולתת לרעבים באפריקה. אז מה לא נשקיע יותר בספורט ובתרבות? זה קצת דמגוגי. מערכת הכרטיסים הייתה הוגנת ביותר. נכון היה ביקוש עצום לכרטיסים ולא כולם קיבלו את כל מה שהם רצו אבל זו הייתה מערכת שוויונית מבחינת הסיכוי ורוב תושבי בריטניה שרצו בכך יכלו ללכת לראות אירוע אולימפי במחירים סבירים לאירוע של פעם בחיים (נכון הסיכויים להשיג את הכרטיסים הזולים לטקס הפתיחה היה נמוך וגם לאתלטיקה היה צריך לא מעט מזל אבל אפשר היה בהחלט למצוא כרטיסים סבירים להתעמלות או לג'ודו או לחתירה). והמון המון אנשים רגילים ולא עשירים קנו כרטיסים בדרך הזאת. באיסתא זה היה הרבה יותר יקר.
בכלל בריטניה היא מדינה שבה התמיכה הכלכלית בשכבות החלשות היא מהגבוהות בעולם. אני לא חושב שיש מדינה אולי למעט מסקנדינביה שבו נניח כל כך קל לקבל דיור ציבורי כמעט בחינם. ואגב היו לאולימפיאדה גם הבטים חברתיים חיוביים. נצחונות של אתלטים כמו מו (מוחמד) פארח שהגיע מסומליה לבריטניה בגיל שמונה ומהווה היום את אחד הספורטאים הנערצים בבריטנייה - מה צריך יותר מזה בתור מודל לשילוב חברתי של מיעוטים?
ימים יגידו אם זה יחזיר את עצמו כלכלית או לא - כרגע זה נראה לא רע בכלל.
כל זה לא בא לטעון שבבריטניה אין בעיות חברתיות וכלכליות או שהכל מושלם בה כמובן שלא. אבל לא כל דבר טוב שקורה הוא אסקפיזם. אם ישראל הייתה זוכה בחמש מדליות זהב זה היה אסקפיזם? לא, זה היה סתם נחמד. אני בטוח שלבריטים נחמד היה לגלות שהם שייכים לחברה שיש בה כשרון, שאיפה למצוינות, יכולת ארגון מצוינת, מורשת תרבותית נהדרת שאפשר לחגוג אותה וכו' וכו' - עם כל הבעיות (היחידם שהתלוננו היה הקומיקאים - הלוזריות והכשלונות הארגונים של הבריטים הם לחם חוקם והם מרגישים קצת אבודים עם כל ההצלחה הזאת).
אני מקבל את ההערה על אלי ישי. לא מתפקידי להעיר. פשוט מכיוון שאני בעצמי עובד זר אני מזדהה לפעמים עם עובדים זרים אחרים.