הרבה שאלות- כמה תשובות
התנהגות שנרכשה צריכה שימור. אם זו התנהגות שאינה מקבלת שימור בחיים הרגילים- יש סיבה טובה שתרד בהדרגה ואף תשכח, וגם יתכן שאחרות ילמדו ויחליפו את מקומה. אבל אם הן התנהגויות או מיומנויות שנרכשו לרמה הטובה, ונמצאות בשימוש יומיומי- הרי הן לא נשכחות. כמו אצל כולנו.....
לגבי פעוטות- העיקר הוא ליצר תכנית שהילד בה שמח, מרוצה, צוחק לפעמים ומאושר רוב הזמן. לא תמיד קל לעשות זאת, אבל ילדים רבים מצליחים לעבוראת הלמידה העצומה הזו בלי להרגיש "סתם עובדים" אלא "מתאמצים ונהנים" מתוצאות המאמץ . ולפעמים נכון- לא כל כך נהנים מהדרך, אבל נהנים מההישגים. יש ילד אחד שעבד קשה מאד, ולא תמיד שמח לעבוד, אבל הוא מצליח לדבר עכשיו, ומאד שמח מזה!
לגבי תקשורת- זהו לב ליבה של תכנית הקידום לכל ילד, ובכל מקרה שאין דיבור, תקשורת לא מילולית (גסטות, שפת התמונות PECS) היא חלק חשוב מהתכנית. וכל זאת כבסיס להקניית דיבור קולי ברור ומובן- במידת האפשר.
וכמו שכתבתי לאחרים- אין גיל מקסימלי, אבל לכל גיל יש את התכנית הרלוונטית לו , בחירת מטרות שונות, ואינטנסיביות מתאימה. יש הורים שהחליטו להתחיל תכנית בגיל עשר ועדיין ראו שינויים מובהקים וחשובים. אין מאוחר מדי.
