זקוקה לעצה
הי הילה, שמחה שאת מתארחת בפורום ומקדישה לנו מזמנך- תודה על כך מראש
לפני שנה וחצי התחלנו את דרכינו בתרומת ביצית לאחר ניסיונות של ivf שלא צלחו, זקיקים ריקים.
אנו הורים לילד ביולוגי שהגיע מטיפולים ובקרוב ימלאו לו חמש
אחת הסיבות שזירזו אותי לעבור לתרומה הוא הרצון לאח או אחות לילדנו וגם כמובן רצון אישי ופנימי חזק מאד
לצערי תרומה ראשונה לא צלחה, אמנם נקלטתי להריון אך נפל בשלב מוקדם
אנו בקרוב מתקדמים לתרומה שניה
אני זקוקה לעצה או הכוונה בנוגע למקום הרגשי בו אני נמצאת
מבחינתי, אני דבקה בדרך להביא ילד נוסף לעולם , מתרומה כמובן
עם זאת, המסע הזה אינו קצר כפי שחשבתי בהתחלה ואני מרגישה תסכול ואכזבה
מרגישה בושה אפילו במי שאני ועל כך שטרם הקמתי משפחה רחבה כפי שהייתי רוצה וכפי שמצפים ממני
בעקבות זאת, מסתגרת מאד, לא משתפת אנשים במצבי ונמנעת מקשרים חברתיים
מוצאת שנוח לי להיות לבד או מול משפחה גרעינית בלבד
אפילו מפגש של חברה בסופר או של הורים אחרים בחוג מסב לי אי נוחות
יודעת שמרוב האי כוחות הוא העובדה שאין לנו ילדים נוספים
מרגישה מאד חסרה ולא יודעת איך להתגבר
דוחקת את הנושא הזה ולא מפתחת אותו
כמובן שהמקום השמח שלי הולך וקטן, הפכתי להיות מאד רצינית ומול אנשים מדברת על אוטומט ומנסה לצמצם תקשורת. מה אוכל לעשות כדי לצאת מהמקום הזה?
ועוד דבר בנוגע לתרומה-
אני ובעלי החלטנו כי לא נספר למשפחה ולא לילד.
לא רוצה שיכנסו לנו לתוך החיים, גם לא המשפחה הקרובה
מניחה כי במהלך החיים יכולים להיות מצבים בהם עלולות לצוץ שאלות, כמו דימיון או חוסר דימיון להורים, סוג דם, צבע עור , היסטוריה בריאותית של משפחה ועוד
חוששת ממצב שאם לא נגלה לילד שיבוא על מקור הביצית וחלילה יתגלה בהמשך החיים זה יכול ליצור שבר גדול.
מצד שני, אם נספר לילד, לא נרצה להעביר לו מסר כי מדובר בסוד אז יכול להיווצר מצב שהמידע הזה יזלוג החוצה.
הלוואי והייתי פחות מחשבונת לאחרים.
מה דעתך?
הרבה תודה וסליחה על האורך..