אירוח בפורום!

תופעות לאחר ניתוחים

שלום נסיכת הכוכב,
לא ברור לי לגמרי מה מצבך הפיזי כיום ועד כמה את תלוייה בזולת. עברת המון שינויים מבחינה פיזית, מה שיכול לגרור באמת מצב רוח ירוד, ואף דיכאון. יש לא מעט דברים שאנשים, גם עם מגבלות פיזיות יכולים לעשות. אני ממליצה לך, ראשית, לקבל קצת סיוע וטיפול תמיכתי, אפילו לטווח קצר. שנית, לנסות ולמצוא השראה של אנשים שהיו במצבים דומים ויצאו כשידם על העליונה, ושלישית, לנסות ולמצוא עצמאות, גם בדברים הקטנים ביותר שאת כן יכולה לעשות בעצמך, בלי להיעזר באדם אחר. דבר נוסף, יש המון חוגים הקשורים בתנועה וספורט, גם לאנשים עם מגבלות. הפעילות הגופנית משחררת אנדורפינים שתורמים להעלאת מצב הרוח. דמיון מודרך הוא עוד כלי שיכול לסייע בשינוי, ולתרום לנשמה.
בהצלחה,
שלומית אוהבי טייאר,
טיפול נפשי במצבי חרדה, דיכאון וטראומה
 
תודה שלומית

אני במסגרת של שיקום חולי לב כחצי שנה אחרי הניתוח ,
יש דברים שבהם אני עצמאית יד דברים שתלויה בזולת כמו גריבת גרביים אלסטיות
שזה חלק מהנדרש אחרי הניתוח , שם אני נעזרת וגם בניקוי הבית והחלפת מצעים שזה דבר בסיסי בקיום שלנו
העובדה שאני בודדה בבית אין לי הורים אז אין לי תמיכה משפחתית , אולי זה מה שחסר כדי להתמודד טוב
אבל ברוך השם יש חברים טובים מהחיים ומהתפוז שלא משאירים אותי בודדה
 

Lady Stark

New member
הי נסיכה

שלומית הזכירה בתשובה שלה פעילות גופנית. מכיוון שאני מניחה שאת סובלת מכאבים וקשה לך לעשות כל מיני סוגים של פעילות, אני מאוד ממליצה לך לברר עם הרופאים שלך אם את יכולה לעשות יוגה.
בקורסים של יוגה למתחילים רוב העבודה שעושים היא על נשימות וגמישות, מה שמאוד עוזר לפתוח את הנשימה ולהקל ברמה המנטלית.
ממליצה לך מאוד לברר.
 
בשלב הזה מותר רק שיקום חולי לב

זה נעשה במכון הלב עם מאמן כושר ואחות צמודה , הליכה על הליכון או אופניי כושר
מאחר והצלעות מנוסרת יוגה לא יתאים כרגע , הגמישות ירודה אסור תנועה אלכסונית הום מצב
דמיון מודרך אני עושה ומדריכה אחרים , האיסור של הנעת הצלעות הוא לא קל כדי לנשום אנחנו גם מרימים צלעות
ומאחר וחלק מהצלעות לא התחברו , אז יש לי הגבלה בהנעת הידים , לא יודעת עד מתי
וצריך לערוך בקרה לראות שהאיזור מחלים , אבל הצלעות ישארו מנותקות לצערי ,
זה הסיבה לכאב העצם המנוסת שלא התאחתה כלומר לא התחברה חזרה למרות חצי השנה שחלפה
לרוב הצלעות מחברות והמקום מחלים בפנים וגם בחוץ , אצלי לא התאחה גם בגלל העבר
כי האיזור עבר הקרנות אז ההחלמה לא קלה לרקמות שחטפו הקרנה לפני 25 שנים אבל יש נזק לרקמות
ואת הגוש הסרטני זה עצר תודה לאל , אז הצלעות לאמחוברות ניתן לחיות עם זה רק להזהר בתנועה אלכסונית
 

Lady Stark

New member
הבנתי

אז באמת, להישאר במכון הלב.
יש צפי להחלמה של הצלע? מה זה אומר אם הצלעות יישארו מנותקות? אם לא אכפת לך לענות, כמובן.
 
לא יודעת להן לא התחברו

אולי משהוו פנימי מנע מהצלע להתאחד עם המשך הצלע המנוסרת
המנתח אמר שאים אין זיהום מקומי אפשר לחיות ככה אבל מוגבלים בתנועה אלכסונית
 
מעגלי תמיכה

-סביבה תומכת וחברים הם הרבה פעמים מקור לבריאות נפשית. אין תחליף לתחושה שיש שותפים שאוהבים ותומכים, כדאי להגדיל את מעגלי התמיכה הסובבים אותנו. מאחלת לך בריאות והחלמה מהירה!!
 
שאלה

אם אני פוחדת ממקומות ומצבים שאי אפשר לברוח מהם (סוג של קלסטרופוביה או שיש לזה שם אחר?)
מה היא הדרך הטובה ביותר לטפל בזה? אני ממש חולמת על היום שאבריא.....תודה מראש :))
 
תשובה לשאלה

שלום לכל האהבה במלואה,
קלסטרופוביה היא פחד ממקומות סגורים. על פניו נראה שאת מתארת מצב הקשור לאחת מסוגי הפרעות החרדה השונות. במידה ואכן כך, להפרעות חרדה יש טיפול. במקרים רבים יש הצלחות והקלה משמעותית בהופעת החרדות והקלה משמעותית לנפש. טיפול בהחלט יכול לעזור. אני מאמינה בטיפול הדינמי, בשילוב שלי כלים מהתחום הקוגנטיבי. טיפול משולב, יסייע לך בכלים להתמודדות מיידית, לצד עבודה מעמיקה והבנה של מקורות החרדה וטיפול בהם.
בהצלחה,
שלומית אוהבי טייאר,
טיפול נפשי במצבי חרדה, דיכאון וטראומה
 

תאום2

New member
באילו מקרים ניתן להגמל מתרופות? (ט)

היי שלומית,
אני בן 36, בגיל 23, לפני 13 שנה חליתי בדיכאון עם תסמינים של מחשבות אבדניות, שוטטות, ושינה מרובה, היה זה דיכאון נוראי ביותר היו גם קצת מחשבות שוא שעוקבים אחרי. כך זה נמשך 2 שנים של דיכאון ללא טיפול תרופתי.
לאחר מכן, התחלתי עם נוגד דיכאון אפקסור במינון טיפולי, מייצב דפלפט לפי רמה בדם, ואנטיפסיכוטי ריספרידל במינון נמוך. כך למשך 3 שנים בהם תפקדתי באופן יחסי סביר אך לא מקסימלי עדיין הייתה אבדנות אימפולסיבית וקצת מחשבות שעוקבים אחרי.
אז.. נסיון אבדני של קפיצה מ4 קומות לפני 7 שנים בגיל 29. אחרי הקפיצה טופלתי באנפרניל כנוגד דיכאון במינון טיפולי, מייצב דפלפט לפי רמה בדם ותחליפים גנריים של ריספרידל במינון גבוהה. כך למשך 2 שנים עם עליות ומורדות ביציבות ולפעמים מעשים של אימפולסיביות אבדנית וקצת מחשבות שוא.
כשהמשיכה האימפוסיביות האבדניים הגיעו למסקנה שנוגדי דיכאון הם מסוכנים ליציבות שלי ולקחתי במשך 3 שנים נוספות רק מייצב דפלפט לפי רמה בדם ומינון גבוהה של תחליפים גנריים לריספרידל.
ב3- השנים האחרונות אני מקבל דפלפט לפי רמה בדם, ריספרידל קונסטה 50מג (בזריקה) שזה המינון הכי גבוהה. וכן כבר כחמש שנים: אנטומין לשינה והרגעה ובונדורמין לשינה ודקינט נגד תופעות לוואי. עדיין סובל שינויים במצב רוח, תקופות טובות ותקופות קשות. אין לי כמעט מחשבות שוא.
רב המטפלים אבחנו את ההפרעה כסכיזואפקטיבית.
לסיכום: אני סובל מהפרעה נפשית 13 שנה, מטופל בתרופות 11 שנה, נראה שהנוסחא נמצאה (הקוקטייל).
ולשאלת המליון דולר: האם אזדקק לקחת תרופות לכל החיים. האם מהנסיון שלך, האם ראית מקרים, של אנשים שלקחו תרופות 10 או עשרים שנה ויכלו "להגמל" מהתרופות?
ושאלה כללית: באילו מקרים ניתן להגמל מתרופות? ובאילו, לא ניתן?
 
תרופות

שלום לתאום 2,
אני מודה לך על פנייתך, מאחר ושאלותיך עוסקות בנושא תרופות, אני חושבת שכדאי להפנותן לפסיכיאטר/ית המומחים בתחום. אני מבינה את הרצון לחיות ללא תרופות, אך חשוב להבין מה עלול להיות המחיר. בכל אופן, תוכל להיעזר גם בטיפול פסיכותרפוייטי תומך, שיסייע במצבך.
בהצלחה,
שלומית
שלומית אוהבי טייאר,
טיפול נפשי במצבי חרדה, דיכאון וטראומה
 

maayan321

New member
התמודדות עם משבר

שלום שלומית
לפני כשנתיים-שלוש היה לי משבר אישי די קשה וכואב
שלווה בתקופה ארוכה של דיכאון, ובכלל תקופה קשה של התמודדות
הייתי עם זה די לבד - כלומר היו מעט אנשים שקצת סייעו, אבל ההתמודדות הייתה קשה
לקח לי הרבה זמן למצוא מישהו נכון לדבר איתו, ( אחרי כמה אכזבות מאנשי מקצוע ) ורק לפני כמה חודשים
מצאתי פסיכותרפיסטית שנעזרתי בה בתקופה האחרונה, וזה הקל מעט את הכאב
נכון לעכשיו הטיפול הסתיים (היא יצאה לחופשה, וגם אני הרגשתי שזה קצת נשאר במקום)

-מכאן אני לא כל-כך יודעת איך להמשיך..
בחוץ החיים ממשיכים כרגיל כמובן, ואני מנסה להשתלב ולחזור לשגרה ולחברים ולאנשים שמכירים
אבל ההרגשה היא שמשהו עמוק נשבר ושום דבר כבר לא אותו דבר כמו קודם.
-חסר אנשים שחוו משהו דומה, וחסר מישהו לדבר איתו שיבין ושיעזור לקדם דברים.
(לא מצליחה לעבוד מסודר כבר די הרבה זמן, וגם אין איך לממן טיפולים פרטיים -
הקודמת הייתה פרטית, לקח לי המון זמן למצוא אותה , אבל קשה מאוד לממן את זה.
-השאלה איך אפשר להמשיך הלאה?
קצת מפחדת לגשת למרפאה לב. הנפש בגלל הסטיגמה
(בסביבה שלי לא ממש מקבלים את זה , מה גם שזה מקום קטן וכולם מכירים
אבל כן צריך מישהו לדבר איתו
וגם חסרים אנשים שעברו משהו דומה
מרגישה שלא ממש עברתי תהליך של להתמודד ושיש מישהו שבאמת אפשר לסמוך עליו (מלבד אנשים קרובים שעוזרים בדרכם)
חסר מישהו שיעזור לעבור את זה מהתחלה עד הסוף ולחזור לשגרה
זה בעיקר.. תודה..
 
התמודדות עם משבר

שלום maayan321'
העובדה שהצלחת להיעזר באשת מקצוע כבר מראה משהו על היכולות שלך ועל הכוחות שלך. חשוב לבחור מטפלת שזהו תחום ההתמחות שלה, כיוון שכך היא מכירה ויודעת בדיוק איך לגשת לדברים, מכירה את התסמינים והתופעות ויכולה לסייע. אני מבינה את הקושי במימון הטיפול, יחד עם זאת שווה לבחון מחדש סדרי עדיפויות. בכל מקרה אני באופן אישי חושבת שטיפול נכון, גם אם במרפאה לבריאות הנפש, יסייע לך להתמודד גם עם הסטיגמה. שווה גם לברר על מרפאה שאולי מרוחקת יותר ומקבלת מכל הארץ. כך תימנעי מהסטיגמה. הסבל מהסטיגמה הוא פחות לדעתי מהסבל הנוכחי. בדקי מה מתאים לך.
בהצלחה,
שלומית אוהבי טייאר,
טיפול נפשי במצבי חרדה, דיכאון וטראומה
 

bubq

New member
שאלה בבקשה

האם חולה בדכאון מוכר על ידי ביטוח לאומי כ''נכה'' וזכאי לקבל קצבת נכות גם אם בעת הגשת הבקשה הוא לא מטופל נפשית ותרופתית? אשמח לשמוע מידע על התהליך הזה, במקרי נכות נפשית ובשונה מנכות פיסית נראית לעין, כיצד בורר ביטוח לאומי מי זכאי לסיוע מהמדינה ומי לא? אולי יש לך מעט מידע על התהליך מתחומך וניסיונך... תודה רבה
 
תשובה

שלום ל bubq
אני חושבת שכן, אך לא בטוחה. בכל אופן כדי שביטוח לאומי יכיר בנכותו הנפשית של האדם, הוא צריך לקבל חוות דעת מפסיכיאטר שעוקב אחר מצבו . אגב אם סובלים למה לא להיעזר?
שלומית אוהבי טייאר,
טיפול נפשי במצבי חרדה, דיכאון וטראומה
 

Lady Stark

New member
המון תודה לשלומית אוהבי טייאר

על התשובות המעמיקות והאדיבות.
עזרת לכולנו.
 
למעלה