ראיתי
דמות הפרק: אפריל.
הזוג של הפרק: אפריל וג'קסון. ג'קסון כזה נסיך! הרי הוא חווה את הכאב בעצמו, אבל הוא שם את הרגשות שלו בצד וניסה אך ורק להכיל את הכאב שלה.
המקרה הרפואי של הפרק: הייתי רוצה להגיד את המקרה של האמא עם הגידול (לא שהיו מקרים אחרים...) כי הוא היה מעניין (ומפחיד), אבל אני אלך עם המקרה של ג'קסון ואפריל. בתור בחורה בגיל שחושבים בו על ילדים מאוד מטריד אותי שמשהו לא יהיה בסדר עם העובר ההיפותטי שלי אז יכולתי להתחבר לעלילה, וגם מאוד מעניין אותי מה יהיה בסוף-אפריל נוצריה ואני מניחה שלא מאמינה בהפלות (בהנחה שעדיין אפשר להפיל בשלב בו היא נמצאת). אני מניחה שאו שהם כן יעשו הפלה, או שיביאו את אדיסון לעשות איזה ניתוח קסום שבאורח פלא ירפא את התינוק. איכשהו אני מהמרת על האפשרות השניה...
סצנה מרגשת: כשג'קסון בכה במחסן. כמעט בכיתי איתו
וגם כשאפריל סיפרה לו שזה בן...
סצנה מצחיקה: לא היה משהו מצחיק במיוחד. הילד הקטן היה משעשע לפעמים.
סצנה מיותרת: כל מה שקשור לרופאה שחונכת את אריזונה. אני שונאת את המשחק של ג'ינה דיוויס ואני שונאת את הדרמטיות יתר שיש בכל סצינה איתה. זה מזכיר לי אופרת סבון גרועה. ואני גם ממש לא אוהבת את המשחק ובכלל את הדמות של אמיליה. ובלי קשר לכל הסצינות שסביבן-אני ממש לא אוהבת את אחות של מרדית. אני רואה כאן דפוס מסויים...
יכול להיות שאני שונאת שינויים?
ממה הופתעתם? ממה התאכזבתם? ציפיתי שאחרי השיחה של מרדית ואוואן-שהיא תתקשר לכריסטינה אחרי הנתק שיש ביניהן ותגיד לה שהיא צדקה. התאכזבתי שאלכס התנשא מעל ביילי כשאמר לה שהוא המנהל והוא קובע.
לדמות: לאפריל וג'קסון, כמובן, וגם למרדית שמצאה את עצמה לבד עם שני ילדים, עבודה תובענית ובלי בעל.
ציטוט מוצלח: to love each other even when we hate each other. אמנם המקור לא מהפרק הזה, אבל הוא הופיע, אז מותר לי
לפעמים כשבא לי להרוג את בעלי המשפט הזה עובר לי בראש.
חפירה חופשית: חבל לי שלא עשו "פריוויוסלי", כי לא ממש זכרתי איך נגמר החלק שלפני הפגרה - בעיקר לא זכרתי מה בדיוק יש לתינוק של אפריל וג'קסון ואיך זה הגיע למצב שסטפני יודעת ומספרת לג'קסון, וזה קצת הקשה עלי להתחבר לפרק. אני לא חובבת גדולה של מרדית, אבל אהבתי אותה לאורך כל הפרק. היא ממש סוג של סופרמן-שמתקתקת בית, קריירה וילדים ומצליחה להיות מנתחת תותחית למרות שבעלה עזב אותה, ובכלל על האומץ להגיד לו לנסוע ולא להשאר במצב הבלתי נסבל שהוא כל הזמן מאשים אותה והם רבים בלי הפסקה. הסיפור שלה היה הגיוני לאורך הפרק-זה משהו שקשה להגיד לאחרונה על האנטומיה ... איך שהיא הייתה חזקה מצד אחד אבל מאוד רגישה והתפרצה על כל מי שפקפק בחוזקן של הנשים, ועד שהיא נשברה בסוף בבכי.
כרגיל אהבתי את אוואן, למרות שלא הופיע הרבה, ואת הרגישות שלו לכולם-איך שהוא סמך על ג'קסון והלך להוציא את אפריל, האופן בו הוא עשה את זה ואיך שהוא הכיל את הדרך המגעילה שמרדית דיברה אליו.
היה גם נחמד לראות את ביילי קצת חוזרת להיות ביילי של פעם-הצינית והמצחיקה.
שמחתי שלא הראו כמעט את אחות של מרדית.
חסר לי קצת הומור. אם לא בסיפורים הכבדים, אז לפחות במקרים רפואיים משעשעים.
ציון כללי: 7