מה מוסר ההשכל של ששאו"ק/משחקי הכס?
מאחר ואתם too cool for school לשרשור החודשי, אולי ציון חודש יגיע עם שאלה גדולה בנוגע לששאו"ק ומשחקי הכס.
ובכן, הנה היא:
לאורך הקריאה, והצפייה, כל הזמן חשבתי לעצמי- אם הוא לא היה עושה את זה, לא היו הורגים אותו/את הילדים שלו/את אשתו/ מעיפים אותו לגלות/ נותנים את האדמות שלו וכו' וכו'.
קיבלתי מעין רושם שיש מוסר השכל כלשהו שאומר שכל פעם שיש לך שאיפות, ויותר מזה, כל פעם שאתה פועל למימוש השאיפות (מלוכה/כוח/כסף/עמידה בעקרונות) אתה תשלם על כך.
אם נד לא היה מחליט שהוא חייב לגלות מה קרה לג'ון ארין הוא לא היה פוגע כל כך במשפחתו ומאבד את חייו.
אם רוב לא היה חושב שמגיע לו להיות מלך ולהילחם בלאניסטרים, הוא לא היה מגיע לחתונה האדומה.
אם דיאנריז לא הייתה מחליטה שמגיע לה להחליט החלטות בנוגע לעם שהיא לא חלק ממנו, או שמגיע לה לשלוט על שבעת הממלכות, היא לא הייתה נבגדת ונפגעת כל כך הרבה.
אם אוברין לא היה חושב שהוא חייב לנקום את מות אחותו, הוא היה חי.
אם בריאן לא הייתה שואפת לחיים של אביר, בניגוד לכל המוסכמות החברתיות, היא לא הייתה נפגעת כל כך הרבה.
וכו' וכו'.
אני עוברת דמות דמות וחושבת לעצמי מה היה קורה אם הם לא היו חושבים שהדברים האלה מגיעים להם, או שלא היו חושבים שזוהי חובתם.
מה היה קורה אם דיאנריז הייתה אומרת 'עזבו אותי מלשלוט, אני רוצה חיים רגועים עם בעל וילדים', או שנד היה אומר 'אחדות ובטחון המשפחה שלי עדיפים על הרפתקה מוסרית במעלה המלך, או שרוב לא היה יוצא נגד הלאניסטרים אלא שומר על אחדות בית סטארק ועל כוחם בצפון, או בריאן הייתה נשארת באי הספיר וחיה חיים סטנדרטיים לבת אצולה.
האם אתם חושבים שיש כאן מעין מוסר השכל שאומר שאם השאיפות שלנו גבוהות מדי, אנחנו ויקירנו נפגע?
מעין מוסר השכל שמנסה לדכא שאיפות ויצרים?
מוסר השכל שמדבר על המחיר של הפעולות שלנו?
