הצד שלי בסיכום
טריליאן כבר פירטה די הרבה, אז אני רק אוסיף את הנקודות שלי שהושמטו מהדיווח שלה.
אני אתחיל עם השורה התחתונה:
הרבה מאוד זמן שאני רוצה לנסות את גיוזה, ואנחנו אפילו נמצאים די הרבה באיזור זה של רמת ישי (ההורים גרים קרוב). עם זאת, עיון מוקדם בתפריט לימד אותי שזה הרבה פחות ״הנמל 24״, והרבה יותר ״מינה טומיי״ טיפה יותר משודרג, רק שתקוע ברמת ישי...
בסופו של דבר נהנינו מאוד, אבל הרושם הזה נותר אצלי גם בסיום - מקום מאוד נחמד, טיפה יותר מוקפד ממסעדה אסייתית ממוצעת, אבל לא משהו ששווה את הנסיעה במיוחד עד רמת ישי.
לזכותם יאמר שמנהל המסעדה ניגש אצלינו בסיום הארוחה מיוזמתו, וביקש את דעתנו. הוא נשמע כבאמת רוצה לדעת מה היה בסדר, ובעיקר מה לא היה בסדר, אז תרמנו לו בנדיבות את דעתנו בפרוטרוט. אמרנו שבגדול היה מאוד נחמד, ואנחנו מתייחסים לקטנות, אבל הקטנות חשובות מאוד בעיניי בשביל שיהיה לי שווה לנסוע חצי שעה מחיפה במיוחד בשביל להגיע.
בצד שלנו של האירוע אני ובן זוגי החלטנו על שתי עסקיות שאותן נחלוק, על מנת לנסות כמה שיותר דברים.
הראשונות שלנו היו מצויינות. הזמנו סלטים - הוא את סלט אטריות השעועית, ואני הזמנתי סלט פפאיה. זו פעם ראשונה עבורי שהזמנתי סלט פפאיה. הזכיר לי מאוד את הסלט התאילנדי במוגש לפתיחה בנמל 24... (ייתכן שזה באמת אותו אחד
)
שנינו מאוד אהבנו את הסלטים שלנו. סלטים מרעננים וכיפיים, טובים מאוד להתחלה.
מעבר לשולחן הוזמנו בבאו קייק והגיוזה. אנחנו שמרנו את הדים סאם לעיקרית, אבל טעמתי מהגיוזות המיותמות שא׳ לא רצה (במילוי שרימפס ופטריות) ובעיניי הן היו מאוד לא טובות. מילוי דחוס מדי, ושתיהן היו תפלות ומשעממות..
לעיקרית ראשונה הזמנו קומינציית דים סאם, שהכילה 5 יחידות, ובנוסף באו קייק. אנחנו מאוד אהבנו את הבאו קייק שלנו. עדיין יש לי טענה כלפי על סוגי המילוי, בעיקר המרקם שלהם, שציפיתי שיהיה הרבה יותר אווירירי ובסופו של דבר היה דחוס וכבד. עם זאת, האידוי עובד הרבה יותר טוב על הכיסונים האילו לעומת הטיגון שסוגר אותם, ובסופו של דבר התצורה של הדים סאם מחמיאה להם בהרבה לעומת הגיוזה.
העיקרית השניה היתה אטריות ביצים ופילה לבן, בייקון, ביצה, גזר, ועלי בוקצ׳וי. מנה טעימה, אבל רגילה למדי.. לא משהו שלא אכלתי בהרבה אסייתיות אחרות. גם מבחינת גימור המנה לא הרגשתי משהו יוצא דופן. אם כבר, אז המנה היתה לי קצת תפלה והיה חסר לי בה מלח, ובן זוגי גם טען שהיא לא ממש מאוזנת והיו בה הרבה יותר בשר ביחס לאטריות.
למען האמת זוהי גם הטענה העיקרית שלי כלפי המקום. ממסעדה של השף רן ראש הייתי מצפה למנות טיפה מעבר גם מבחינת הגימור וגם יותר מעניינות. ולצערי גם כשביקשתי מהמלצר בהתחלה המלצה למנות שהן טיפה יוצאות דופן, ושלא אכלנו בכל מקום, אז לא היה לו משהו מעניין להציע (פרט לכיסונים ולבאו קייקס שלקחנו).
הקינוחים היו טובים מאוד. בדר״כ אני לא אוהבת קינוחים במסעדות, אבל כאן רמת הגימור של הנמל 24 הורגשה היטב. אני כרגיל הייתי שמחה להוציא את הר הקרמבל שהיה לי במנה (פנקוטה למון גראס ואננס), אבל מהרגע שצלחתי אותו והגעתי לפנקוטה עצמה, היא היתה נהדרת.
הטפיוקה שבן זוגי הזמין היתה מאוד טובה, בדיעבד הייתי לוקחת אותה כי מסתבר שדווקא היא הקינוח הפחות מתוק, וזאת על אף הבננות. בנוסף, לא היה קרמבל במה שלו, אז הוא בכלל הרוויח.
מעבר לשולחן א׳ הזמין מוס שוקולד, שטען שמבחינת מרקם זה לא ממש מוס, אלא יותר פרפה קפוא. אבל פרט למינוח, הוא היה עשוי מעולה לטעמו, וגם לטעמי. (אם כי אין מצב שהייתי מסיימת צנצנת שלמה של הקינוח הזה. זה ממש כבד!)
הנושא המצער ביותר בעיניי היה בנוגע לתפריט היינות והאלכוהול, שלצערי מאוד לא מכבד את המסעדה.
כל התפריט בעיניי בנוי נפלא ליין לבן, עם זאת רוב תפריט היינות הכיל יינות אדומים. אין להם סאקה, וגם לא שרדונה או יין לבן יבש אחר. כלומר, יש.. לשאלתי ענה המלצר שיש גרוורצטרמינר יבש ועוד משהו (לא יין זני). כשביקשתי לטעום הוא נתן לי טעימה מהגוורץ, שהיה טעים וחמצמץ, אבל יבש הוא לא! שאלתי אותו ישר אם הוא בטוח שהוא יבש, שכן היין מתוק!
לאחר מכן בשיחה עם המנהל הוא טען שהיין נחשב ליבש עפ״י הקריטריונים של ארה״ב, עם כי בארץ זה נחשב לחצי יבש. אמרתי לו שיעזוב את ההגדרות יבש, לא יבש.. בפועל היין מתוק, ומן הראוי שיכניסו גם זן יבש כראוי!
את היין השני לא טעמתי, שכן הבקבוק היה סגור אז לא הסכימו להוציא לי טעימה, ובחרתי שלא להסתכן בהזמנת יין לא זני שאינני יודעת את טעמו..
לסיכום: נראה שהכוונה מאחוריי המסעדה היא מאוד טובה, ולמרות שכרגע יש עוד קצת חריקות, כשנהיה באיזור אנחנו נשמח לתת להם צ׳אנס נוסף. עם זאת אני מודה שקשה לי שלא לצפות מהם לקצת יותר...