יום עבודה ראשון בלי לשתף את אמא.. :(

יום עבודה ראשון בלי לשתף את אמא.. :(

השותפה לחיים שלי. החברה הכי טובה שלי. הכל בשבילי.
בחיים לא היה מצב שהייתי הולכת למקום עבודה בלי להתייעץ איתה לפני כן, ועוד יותר מזה, לא היה מצב שהיא לא הייתה יודעת על ראיון העבודה. אם היא הייתה יכולה, אפילו הייתה לוקחת אותי בעצמה ולאחר מכן מפנקת אותי בארוחה במסעדה. תמיד היינו מתלבטות, בסוף הייתי מנצחת עם הבחירות שלי, כי אני כל כך עקשנית...

הייתי חודשיים וחצי בגרמניה. ואז החלום נעצר, כשהמחלה החמירה. ואז הגעתי להיות איתה עד נשמתה האחרונה, במשך חודש שלם.
ככה יצא שמספטמבר לא הייתי בשוק העבודה.
והנה מסע הראיונות (כנראה) נגמר,
התקבלתי לכל ראיון שהלכתי אליו,
והיום אני מנסה את מקומי החדש.. ואם לא, אז יש מקום אחר שאלך אליו. מתלבטת, וכולם מייעצים, אבל העצה של אמא תמיד הייתה הכי חשובה,
הרי איך אמא הייתה אומרת:
״בסופו של דבר כמה שאני אדבר... זה לא ישנה, את ההחלטה שלך את תעשי גם אם זה יהיה נגד כל העולם״


ובכל זאת. חסרה לי הדעה שלך, יותר מכולם.


אם רק היית יודעת... הלב שלי שבור.
 

mykal

New member
ראשית בהצלחה,

מאחלת לך שתמצאי מקום שיתן לך הרגשה טובה,
שתהיי רצויה --ותצליחי.
אני מבינה שאת זקוקה לעיצה של אמא, אבל נכון שאת יודעת מה היא היתה מציעה?
תשתמשי בידע הזה, בזכרון הזה, והעצה הזו תנחה אותך.
ואני בטוחה שאמא 'משקיפה' עליך--מברכת אותך, ודואגת משם להצלחתך.
ואני מכאן מברכת אותך--ומאחלת לך טוב.
 

אשבל1

New member
נראה לי שאלו המקומות בהם עוצמת הכאב והגעגוע מרימים ראש

ציוני דרך בהם אמא כל כך חסרה...

ספרי לנו איך עבר עלייך היום הראשון בעבודה...
 
אין יותר מדי מה לספר..

עבר נחמד לגמרי, עבודה פקידותית פשוטה לגמרי..
אבל בסופו של דבר החלטתי לוותר על זה כי זה לא מתאים לי, וללכת למקום אחר שבו אצליח לתת ויש לי מה לתת הרבה יותר...

מה שכן, כשיצאתי להפסקה, התפרצתי בבכי כי היה לי ממש קשה כשאין לי את אמא, להתקשר ולספר לה איך היה היום שלי..
 

אשבל1

New member
החוסר כל כך מובן... נראה לי שעוזר למצוא את הדרך להמשיך לדבר

אל אמא, אולי לכתוב לה ביומן, אולי לבקר לבית העלמין ולספר, ואפשר גם פשוט למצוא את הזמן המתאים בו מרגישים שאולי היא שומעת ... כאילו לשמור על הקשר ביניכן, ואפשר תמיד לכתוב כאן ולשתף...
 
למעלה