וואי וואי...
מלבד שני השירים הראשונים שמאז שהם אצלה ברפרטואר לא היה לי שום ספק שאלה השניים שאני הכי אוהב שלה, שאר השירים משתנים כל כמה זמן וסביר להניח שכבר עוד חודש הייתי מדרג את השירים אחרת ומכניס גם שירים אחרים. הדירוג הזה הוא מה שעלה לי ברגע כתיבת הודעה זו.
 
1. Love On Top - אני לא יכול שלא להיות עם חיוך ע-נ-ק-ייייי על הפנים כשהשיר הזה מתנגן. זה בלתי נשלט. ההרמוניות האלה, הרפרנס לג'קסון 5/סטיבי וונדר, העיבוד הזה, ההפקה הקולית, הפאקינג 4 מודולציות הלא הגיוניות האלה... זה פשוט גן עדן מוסיקלי שרק ביונסה מסוגלת לבצע.
2. Rocket - הו מאמא, כמה שהשיר הזה סקסי. הוא אמנם יחסית חדש ברפרטואר שלה אבל מהרגע הראשון ששמעתי אותו באלבום החדש ידעתי שזה סיפור אהבה בינינו
. גם כאן - ההרמוניות, ההפקה הקולית המטורפת (זה ממש לא פשוט לשיר את מה שקורה כאן בקולות רקע. יש פה עבודה ריתמית וביצועית מדהימה. וג'סטין תורם פה גם בקולות רקע), ההגשה שלה וגם הטקסט עם ההומור הקל (שהודגש עוד יותר בקליפ). הגרסה הנשית לד'אנג'לו.
3. I Care - עוד הברקה מ"4". אם יש משהו שהציק לי לאורך תקופה אצל ביונסה בתחילת הקריירה שלה זה שהביצועים שלה באולפן היו מאוד טכניים ותכל'ס תמיד הייתי מקשיב לשירים שלה בגרסת ההופעות שלה בטורים השונים. השינוי התחיל ב-"4" שם היא התחילה לתת דגש על ההגשה גם בהקלטות האולפן ולא רק בהופעות החיות. I Care הוא כנראה הדוגמה הטובה ביותר לכך. השיר הזה חודר ומצמרר אותי, I can feel it. מעבר לזה, הקטע הזה שהיא שרה ביחד עם הסולו גיטרה זה בין הראנים הפסיכיים שהיא ביצעה (אם לא ה-) + מגיעה פה כנראה לצלילים הכי גבוהים שלה אאל"ט.
4. Why Don't You Love Me - זה כנראה השיר היחיד מהאלבום חשה פירס שנשאר איתי. שיר אדיר. גם מוסיקלית, גם טקסטואלית (וגם ויזואלית - הקליפ שלו מעולה!). הוא עלה אצלי בדירוג ממש בגלל ההופעות שלה איתו. הוא נחשב בעיניי לאחד הנאמברים החזקים ולאחד משיאי ההופעה.
5. Bow Down/***Flawless - טוב, זה לגמרי בהשפעת ההופעה בפריז מלפני שבוע וחצי שהייתי בה. הוא לא היה מופיע בטופ שלי אם לא הייתי חווה את זה שם. אני מאוד אוהב את השיר הזה באלבום האחרון אבל בהופעה עברתי חוויה חוץ-גופנית איתו
. זה היה לגמרי אחד משיאי הערב בשבילי. האדפטציה שהיא עשתה לשיר הזה בהופעה (עם הלהקה והרקדנים והשינויים והתוספות בעיבוד והתאורה/וידאו וכו') פשוט מעיפה ת'שכל. השיר הזה פשוט זרק אותי לעולם אחר. אלה היו ה-8 דקות (כן, היא האריכה אותו ממש בהופעה) שפשוט לא הבנתי איפה אני נמצא. כל התאורה והמסכים באדום והיא שרה את השיר הזה ואתה מרגיש את כל הזעם שבה יוצא החוצה ויש אווירת גטו אפלה ואתה עומד בקהל ומתחיל לכעוס ולהתעצבן בעצמך כאות הזדהות איתה
. באמת, הייתי כל כך בתוך זה שניקי מינאז' עלתה על הבמה ולקח לי משהו כמו דקה שלמה לקלוט שהיא שם בכלל מרוב שהייתי שקוע בעולם שביונסה הכניסה אותי אליו בשיר הזה
6. Rather Die Young - מה שמאוד אהבתי ב"4" כאלבום זה שהמוסיקה בו תופסת חלק מאוד נכבד. היא לקחה אלמנטים מוסיקליים של שנות ה-70 וה-90 (עם טיפה הבלחות של אייטיז אבל לא הרבה) עם ההרמוניות, העיבודים הגדולים והעשירים עם כלי נשיפה, כלי מיתר, פסנתר אמיתי וחי (ולא האורגניות קסיו המכוערת וחסרת הדינמיקה שבחשה פירס) אבל עם הסאונד העשיר, עדכני ורחב-המנעדי של היום ולא נצמדה לדאנס/דאבסטפ שהיה "In" במוסיקה הפופולרית באותה שנה. Rather Die Young הוא אחד מאותם שירים שנשמעים כאילו הם מהקלאסיקות R&B-פופ של פעם. לחן והרמוניה יחסית מורכבים (והסי פארט בכלל אדיר), ווקאליסטית גדולה ועיבוד מפואר.
7. Deja Vu - אני חייב להודות שלקח לי הרבה זמן "להבין" את השיר הזה. זאת הייתה גרסת הג'אז המגניבה שהיא עשתה לו ב-3 ההופעות האינטימיות שהיא עשתה בוגאס ב-2009 (I Am... Yours) שהפיל לי כמה אסימונים לגביו. רק אחרי זה חזרתי לגרסה המקורית ומאז אני שומע אותו מלא גם בגרסת ההופעה בוגאס וגם בגרסת האלבום. תמיד הייתה לי בעיה עם שירי הביטים של ביונסה (השירים שמעבר לביט תופים רפטטיבי ואולי איזה באס/ליין של כלי אחר ועד 2 אקורדים אין בו כמעט כלום - גט מי בודיד, סינגל ליידיז, רינג דה אלרם ודומיהם). הם בסדר אבל הם לא מצליחים לגרות לי את האוזן יותר מדי. חלקים אפילו מצליחים לעצבן אותי (Check On It, Freakum Dress. איכס). את חלקם אני מגלה מחדש בעיקר בזכות השדרוגים שהיא עושה להם בהופעות (שתמיד זוכים לעיבוד מוסיקלי הרבה יותר מעניין עם עוד כלים והרמון מחדש של קטעים מסויימים בשיר - למשל הסי פארט של סינגל ליידיז בהופעות פשוט מעולה ודי עושה את השיר). דז'ה וו הוא משירי הביטים שהצליחו לפרוץ את המחסום שיש לי איתם ולהפוך לאחד האהובים עליי. חבל שהיא כבר הרבה זמן מתעלמת ממנו בהופעות. למעשה מאז אותה גרסה ג'אז היא לא ביצעה את השיר שוב. מקווה שזה ישתנה כבר בטור הבא לכשיהיה כזה.
8. Blow - איזה שיר גרובי וכיפי. וגם הוא עם הרמוניות מגניבות והפקה משובחת. מאוד אוהב את זה שאפשר ממש לשמוע איפה פארל היה מעורב בהפקה ואיפה טימבלנד ואיך שניהם "מדברים" אחד עם השני ותורמים לשיר מבלי לפגוע באחידותו. עבודת סאונד ומיקס מעולה. אם שומעים את השיר באוזניות איכותיות (ואני מניח שגם ברמקולים איכותיים, לא ניסיתי) אפשר ממש לשמוע את הזמזום של המגבר גיטרה שם. זה מהמם
.
9. Haunted - וואו איזו הפקה! קודם כל זה סגנון שלא כל כך אופייני לביונסה לעשות. מעין דאנס אפל כזה שגם בפני עצמו לא רגיל.. הפקה מדהימה לדעתי ומאוד מיוחדת עם בחירת סאונדים מקורית. מאוד אוהב את ההגשה שלה וההפקה הקולית. השירה האוורירית הזאת ממש שונה מאיך שרגילים לשמוע אותה. זה פשוט עובד נהדר וזה מגניב ומיוחד.
10. 1+1 - שיר מהפנט שלמרות שהוא כמעט ולא מתפתח לשומקום מבחינה עיבודית, עדיין מצליח לרתק אותי ולשאוב אותי אליו בזכות קולה.
 
כמעט נכנסו אבל לא - Drunk In Love ו- Mine.
 
אני מניח שהבחירות שלי יפתיעו את רובכם כי התעלמתי פה מ.. כל הלהיטים הגדולים שלה בערך. הסיבה היא שיש לה הרבה שירים שאני מאוד אוהב בגלל האדפטציה שהיא עושה להם בהופעות שלדעתי מתעלים בכמה רמות מגרסאות הסטודיו שלהם. כשחשבתי על זה, הגעתי למסקנה שהרבה מהשירים האלה אני פשוט אוהב בגלל ההופעה כי היא מביאה להם איזשהו ערך מוסף (גם ממנה כמבצעת וגם מהעיבוד שהלהקה שלה עושה) שעובד עליי, אבל בגדול אני לא שומע את השירים האלה בגרסת הסטודיו שלהם כמעט בכלל.
למשל - Crzay In Love, Irreplaceable, Naughty Girl, Halo, If I Were A Boy, Dangerously In Love, Single Ladies, Get Me Bodied - כולם שירים שאני מת עליהם כשהיא עושה אותם בהופעות וחלקם אפילו נחשבים לנק' שיא בטורים השונים שלה אבל בגרסת הסטודיו הם פשוט.. "בסדר" מבחינתי. את Dangerously In Love אני בכלל שונא בגרסת הסטודיו. אני מתכחש לזה שזה קיים בכלל, מבחינתי רק גרסת ההופעה של The Beyonce Experience קיימת
.