העצמה...
נא לקרוא כמה מהתגובות האחרות שנתתי לאחרים.
ילדים רגישים מגיבים טוב יותר כאשר הם יכולים לצפות מה יקרה הלאה. הם לא אוהבים שינויים בשגרה ובלוחות זמנים. דרך אחת להתמודד עם השינויים היא לנסות כמיטב יכולתך לתת לכך אזהרה הוגנת. אפילו תזכורת חזותית לשינוי יכולה לעזור - למשל, לוח שנה או לוח לבן בבית שבהם מציירים תמונות המציינות את לוח הזמנים לשינוי. אם לא בטוח שהשינוי בלוח הזמנים או בשגרה יקרה, אפשר לציין כי זוהי אפשרות - "יש אפשרות שיהיו לנו אורחים לארוחת ערב ביום שלישי".
לפעמים אנחנו יודעים שהשינוי יפריע לילד, לא משנה כמה אזהרות הוא יקבל וכמה נכין אותו לכך. בזמנים כאלה אנחנו צריכים לעשות להתמודד ישירות עם העניין במקום להימנע מכך. אנחנו נכנסים ישר לתוך הכעס ... "מה שאני אומר/ת לך יהיה כנראה מרגיז, אבל אני יודע/ת שאנחנו נתגבר על זה - ביום שלישי לא נוכל ללכת לגן החיות."
כמובן שיש פעמים שאנחנו לא יכולים לצפות את השינוי ולא יכולים לתת אזהרה בזמן ראוי. עם אלה קשה ביותר להתמודד. אבל גם בהם יכולה להיות טמונה ברכה - אלה הזדמנויות לעזור לילד לחוות קצת חוסר תוחלת ועצב על דברים שהוא לא יכול לשנות בחיים, עם תסכולים שאין בהם אשמה מצידנו ההורים. "החבר שלך לא יכול לבוא היום כי אחותו חולה ... אני יודעת שאתה באמת מאוכזב, אתה באמת ציפית לשחק איתו. אני יודעת כמה קשה זה בשבילך ... "
עם ילדים רגישים (וגם ילדים עם רגישות ״רגילה״), לעתים קרובות התסכול שלהם מוביל ישר ל trantrum להתפרצויות של זעם. אנחנו צריכים לראות את המצבים האלו כדרך הטבע המאפשר לילד להסתגל לעולם מלא תסכולים. אנחנו לא צריכים להיתקע בניסיון לעצור את ההתפרצות או לשלוט בהם. אנחנו צריכים לראות בהם סופות קשות ומטרידות, שצריך עמוד בהן עד שיחלפו. אנחנו שולחים את המסר שגם זה יעבור. שאנחנו לא הולכים להיות נדחפים מהם בגלל התגובות שלהם. שהם אינם רעים או שזה לא בסדר לאבד שליטה. התסכול הוא אנרגיה, כוח שצריך להיות מופנה החוצה. ישנן שלוש דרכים לשחרר אנרגיה של תסכול:
- שינוי (לשנות את המצב או את הדרך בה אנו חושבים על המצב)
- עצב או צער על הדברים שלא ניתן לשנותם - כלומר דמעות של עצב (בניגוד לדמעות של כעס).
- תוקפנות (כלפי עצמי או לאחרים) - התפרצויות זעם וכעס. צריך שזה יוביל בסופו של דבר לעצב וצער. אם זה לא קורה, יש בעיה עמוקה יותר (ילד ״תקוע״) שהיא מעבר לדיון הנוכחי.
לפעמים אנחנו יכולים לבחור לשנות את המצב. לדוגמא - אמא שאמרה "לא" לעוגיה שנייה, אבל אז שינתה את דעתה כי היא מיהרה לצאת מהבית ולא מעוניינת להתמודד עם התקף זעם מלא - "למעשה, חשבתי שתזדקק עוגיה שנייה - הנה". לפעמים הילד ישתמש בשינוי בעצמו "החלטתי שאני לא אוהב את העוגיה בכל מקרה". לפעמים הם מנסים לשנות אותנו או את המצב באופן ישיר - למשל הילד שמתווכח עם הוריו שאכילת העוגייה לא תפגע בתיאבון שלו. או הילד שגונב או משקר כדי לשנות את המציאות מבחינתו ולקבל את מה שהוא רוצה.
כך או כך, שינוי לא תמיד אפשרי או מועיל עבור הילד. ואז אנחנו צריכים לעזור להם להגיע מ MAD ל SAD - כדי שהדמעות של העצב יעזרו להם בסופו של דבר להסתגל, להכין ולחסן אותם למהומות עתידיות בחייהם.
.