עונה 2 פרק 2

הלדין

New member
הם כל הזמן מזכירים את בוסטון כ-"העיר הגדולה"

ייתכן ולא הייתי ברור אבל מה שהפריע לי הוא, שבפשטות, רג'ינה הולכת בלי אף אחד שיעזור לה לקחת את הדברים ואין שום רמז שהולכים למנות ראש עיר חדש לסטוריברוק בעשור הקרוב. הם פשוט מחליפים, לפי מה שקראתי עד כה, דיקטטורה במסווה של דמוקרטיה בדיקטטורה צבאית (ייאמר לזכותם שאין להם מושג מהי דמוקרטיה אמיתית אבל עדיין...-)
 

Im All That

New member
זה בגלל

שבוסטון הוא המטרופולין הכי קרוב אליהם. אך בוסטון נמצאת במסצ'וסטס, בעוד שסטוריברוק נמצאת במיין. אלה שתי מדינות שונות.
 
ניו אינגלנד זה איזור

זה כמו שתגידי הגליל או הערבה, המרחקים בד"כ בין עיר לעיר הם עצומים
 

LeAnnDylan

Well-known member
אני יודעת את זה

בוסטון היא העיר הגדולה ביותר מבין ערי האיזור ולכן נחשבת למרכז העסקים והתרבות של ניו אינגלנד. מה שאומר שכל אחת מששת מדינות ניו אינגלנד יכולה להתייחס לבוסטון כעיר המרכזית שלה. ובאופן עקרוני אם רוצים להיכנס להיגיון של הסדרה, אז אם סטוריברוק נמצאת במיין, החבר'ה שם יכולים לקחת רכבת ישירה מפורטלנד לבוסטון. נכון שבאופן עקרוני שתי המדינות רחוקות (באופן יחסי) ואפילו יש את ניו המפשיר בניהן, אבל באמת שלא התכוונתי לנהל על זה דיון קולח. האייקון עם הלשון בחוץ היה אמור להצביע על מידת החשיבות שיחסתי לתגובה שלי.
 

Y. Welis

New member
עצם זה שהוא היה שחור זו כבר בעיה

כבר אמירה 'חברתית' ונכונות פוליטית ועוד. חבל. כל השאר היו מדויקים יותר (למרות שאין לי בעיה עם גמד אסיאתי אחד ושחור אחד. רק הצטערתי שלא היו בדיחות על dopey).
 

Jimmy Kane

New member
פרק נחמד

עכשיו רג'ינה הופיעה קטע אחד כאילו זה פיצוי על פרק קודם שבו אמה וסנואו הופיעו רק פרק אחד..


לא מכיר את לנסלוט אבל מכיר את האבירי שולחן העגול מהמלך ארתור (שלא טרחתי לדעת עליו אז בילדות...)

בקשר לאמא של צ'ארמינג, לא זכרתי מה השם שלה אבל כשהיא עמדה למות הייתי בטוח שקוראים לה אמה..
בגדול פרק חביב.. והנרי ודיוויד קצת פתטים במיוחד במשחק חרבות
אם זה היה רק משחק אז בסדר אפשר לראות כסתם משחק אבל לאמן אותו בחרבות עץ זה קצת מפגר
בטח המלך ג'ורג' ינקום נקמה עצבנית על זה שדיוויד הביא ילדה ונכד


אבל הקטע הכי טוב בפרק זה שג'פרסון מתאחד עם הבת שלו...
 

Y. Welis

New member
יש תרגום של דבורה עומר למבחר מתוך

'אבירי השולחן העגול'. זה אגב חלק קטן ממכלול גדול - מאות סיפורים שונים בפורמטים רבים, שנכתבו על פני מאות שנים.

הסרט 'אקסקאליבר' של בורמן הוא התחלה טובה, וכן 'מרלין' (מיני סידרה של הולמארק). לא ממליץ על 'קאמלוט' החדשה או 'מרלין' החדשה. הראשונה 'סופראנויית' והשניה נמוכה מדי.
 

Macphista

New member
ויש סדרת ספרים נפלאים

של ברנרד קורנוול bernard cornwell- אני לא חושבת שתרגמו משהו מזה לעברית.
גילוי נאות- אי שם בגיל הטיפשעשרה פיתחתי אובססיה לכל הקשור למלך ארתור ובגלל שלא הרבה תורגם לעברית קראתי מלא באנגלית ועד היום אני מצביעה על התקופה ההיא כהתקופה שבה שיפרתי את האנגלית שלי משמעותית.
אז הנה קישור לטרילוגיה שלו סביב ארתור, אני רואה שגם יצאה מהדורת קינדל- http://bernardcornwell.net/series/the-arthur-books/
ובנוסף מנקודת מבט נשית יש את ערפילי אבלון שזה כן תורגם לעברית. וזה מאוד מוצלח.
כמובן שיש עוד מלא אבל אלה הפייבוריטים שלי.
 

Y. Welis

New member
יש לא מעט על בסיס הקלאסיקות, אבל אני מעדיף את

המקוריים שנכתבו בימי הביניים, כאשר אבירים אמיתיים התקיימו.

הסיפורים האלה תיארו אבירים נאצלים שלא היו קיימים במציאות של אז (כולל אלה של מסעות הצלב - טיפוסים רצחניים ברובם) במאות ה-11 עד ה-13.
רק אחרי שתורגמו לאנגלית באמצע המאה ה-16, הם החלו להשפיע וליצור אידיאל אמיתי לאבירים, ובהשפעת הודפס גם ספר הדרכה להתנהגות אבירית. האידיאל הזה אגב לא שרד זמן רב, כי ברגע שהגיע אבק השריפה, נגמרה תקופת האבירים. אבל העקרונות המשיכו הלאה.

העיבוד המודרני היותר נאמן למקור מהמאה ה-16, הוא של T H White. הכרך הראשון מתוכו תורגם לפני כמה שנים -
http://www.nuritha.co.il/a346861-סדרת-המלך-ארתור-ט-ה-ווייט-ספר
אבל עדיף לחפש באנגלית. זו טרילוגיה מוצלחת, שיצאה די במקביל לשרה"ט.

'ערפילי' כולל גם את התיאוריה של זימר על המקור של המכשפים באטלנטיס ועוד דברים שסוטים מהמקור אחד הספרים הראשונים שתיאר את מורגיין (האחות החורגת) כדמות חיובית. זו אגב היתה הקריאה הראשונה הארוכה שלי באנגלית, אבל לא השלמתי כי מיד עברתי לספרים שרציתי לקרוא כבר הרבה לפני...

אני ממליץ על המקורות הקלטיים (וולשיים ואיריים). הם הדמיוניים ביותר. יש כמה אלמנטים שלהם ב'מרלין' של הולמארק (כמו 'מאב'). נדמה לי שסופר בשם Lowhead תיאר אותם בצורה מודרנית בכמה סדרות.
 

Macphista

New member
מקוריים?

קצת קשה לדבר על כתיבה מקורית כשמדובר בדמות ספק בדיונית שקשה לתארך את קיומה- לפי הבנתי המאות הראשונות לספירה עד המאה החמישית לספירה. איפשהו בזמן הזה היה אתוריוס/אתור כלשהו.
כל ספרות שנכתבה אחרי "מותו" או "'קיומו" קשה להגדירה כמקורית.
מה שנכתב היום "מקורי" לא פחות ממה שנכתב במאה ה- 16.

תזכיר לי מי זה/זאת מאב? נשמע מוכר אבל הזכרון כבר לא מה שהיה...
 

Y. Welis

New member
מקורי מבחינת המצאה. הסיפורים שבהם הומצאו

האלמנטים השונים.

במציאות קשה לומר אם היה משהו (ואם כן, כמעט בלי קשר למיתוס). אבל האמצאה נעשתה מקורית, כי היא יצרה את המיתוס: בלעדיה הוא לא היה.

כך שהיא ה'קאנון' שעליו הכל בנוי. אחרי שלבי הרחבה רבים (במאה ה-12 בעיקר), נעשו עריכות שבהן נכללו כל האלמנטים יחד. הראשונה שבהן נקראת 'המחזור הוולגאטי', והיא תופסת כמה אלפי עמודים. אחריה נעשתה גירסה מקוצרת יותר, עם סוף פחות נעים (נקמה של המלך מארק בחברי השולחן העגול ששרדו; כנראה סוג של אירוניה מצד העורך שהחליט להתעמר בדמויות). אחריה היו נוספות שכללו את בניהם של האבירים הידועים.. אבל הקאנון המקובל כיום הוא של מאלורי, שתרגם לאנגלית בסוף המאה ה-16 מבחר מייצג.

אם תרצי דוגמא מהסיבוך -
למשל מרלין (בשמו זה - יש קודמים כמו 'מאודווין' מכרוניקות וולשיות וסיפורים כמו ב'טריאדים') - הופיע לראשונה אצל ג'פרי ממונמאות' בתחילת המאה ה-12; השולחן העגול מוזכר לראשונה אצל וואסה - 50 שנה אחרי; האבירים גאווין ולאנסלוט - אצל כרטיאן דה טרואה בשלהי אותה מאה; טריסטאן הוכנס לסיפור (עד אז היה עצמאי) בתחילתה ה-13; הגביע הקדוש הוא פיתוח של אביר צלבני בשם רובר דה-בורון (על משהו קלטי כנראה, מתוך סיפור שכרטיאן לא השלים), וממשיכים אלמוניים שקראו לעצמם גם באותו השם (היה מקובל בתקופה), מסוף המאה ה-12.
החרב אקסקאליבר נקראה אצל ג'פרי 'קאליבורן'. גווינביר (צורה וולשית ל'ג'ניפר' של היום) הופיעה בשמה רק בעיבוד הפרוזה שנקרא 'פרלסוואוס', שכלל סיפור שלם ראשון על האבירים והגביע הקדוש, לפי דה-בורון וכרטיאן. יש עוד שמות רבים ופרטים (שמות חרבות, מושבים מיוחדים בשולחן העגול; טירות מיוחדות; גמדים וענקים ומפלצות; גבירה מהאגם; אהובתו של מרלין שכלאה אותו ועוד).

לפני עשור וחצי קראתי על הנושא הזה באוניב'. למי שרוצה להעמיק, כדאי לנסות כמה ספרי מבוא, כמו למשל Derek Pearsall - 'Arthurian Romance - Introduction (מ-2003), וכן 'אנציקלופדיה ארתוריאנית' בעריכת נוריס ג'יי לייסי (Lacy). יש לו גם מבוא משלו שראוי.

מה שנכתב היום משלב את החומרים הישנים (חלקם תורגם לראשונה רק ב-15 השנים האחרונות) עם אלמנטים חיצוניים רבים כמ אגדות קלטיות, אטלנטיס, רומא הקלאסית, סיפורים נורדיים ועוד. זה תת-ז'אנר בפנטסיה הקלאסית המודרנית. ככל שידוע לי, הטרילוגיה של וייט היא הקרובה ביותר למאלורי. השאר פיתחו מעבר.

לדעתי המקורות הביניימים יותר מעניינים. הדמיון שלהם פטליסטי יותר, לרוב דתי, והמינימאליזם (ועוד צורות אופייניות כמו שזירה שתי-וערב של עלילות) שונים מכל דבר מודרני ומוכר.
 

Jimmy Kane

New member
אני זוכר שראיתי פעם אקסקאליבר

זה היה אחד הסרטים הראשונים שראיתי בDVD
אבל זה היה לפני יותר מ10 שנים ועכשיו הסרט מסתובב איפשהו בבית..
 

Y. Welis

New member
עדיף למסך גדול. ראיתי כשיצא לפני 31 שנים...

היה מרשים מאוד. צבעים נהדרים - כמו ציור בארוקי (למעשה גם השריון שם לקוח מאותם ציורים מאוחרים).

היום כבר נחלש. אגב היו עוד סרטי אבירים מאז - אחד עם ריצ'ארד גיר לפני כמה שנים, 'טריסטן ואיזולט' אחד, האביר עם לדג'ר וכמה צלבניים ('מלכות השמים' ועוד אחד). 'רובין הוד' הוא אחד האחרונים - יש כמה סצינות לא רעות, אבל הסיפור עקום וזה מצער.
 
למעלה