מקורי מבחינת המצאה. הסיפורים שבהם הומצאו
האלמנטים השונים.
במציאות קשה לומר אם היה משהו (ואם כן, כמעט בלי קשר למיתוס). אבל האמצאה נעשתה מקורית, כי היא יצרה את המיתוס: בלעדיה הוא לא היה.
כך שהיא ה'קאנון' שעליו הכל בנוי. אחרי שלבי הרחבה רבים (במאה ה-12 בעיקר), נעשו עריכות שבהן נכללו כל האלמנטים יחד. הראשונה שבהן נקראת 'המחזור הוולגאטי', והיא תופסת כמה אלפי עמודים. אחריה נעשתה גירסה מקוצרת יותר, עם סוף פחות נעים (נקמה של המלך מארק בחברי השולחן העגול ששרדו; כנראה סוג של אירוניה מצד העורך שהחליט להתעמר בדמויות). אחריה היו נוספות שכללו את בניהם של האבירים הידועים.. אבל הקאנון המקובל כיום הוא של מאלורי, שתרגם לאנגלית בסוף המאה ה-16 מבחר מייצג.
אם תרצי דוגמא מהסיבוך -
למשל מרלין (בשמו זה - יש קודמים כמו 'מאודווין' מכרוניקות וולשיות וסיפורים כמו ב'טריאדים') - הופיע לראשונה אצל ג'פרי ממונמאות' בתחילת המאה ה-12; השולחן העגול מוזכר לראשונה אצל וואסה - 50 שנה אחרי; האבירים גאווין ולאנסלוט - אצל כרטיאן דה טרואה בשלהי אותה מאה; טריסטאן הוכנס לסיפור (עד אז היה עצמאי) בתחילתה ה-13; הגביע הקדוש הוא פיתוח של אביר צלבני בשם רובר דה-בורון (על משהו קלטי כנראה, מתוך סיפור שכרטיאן לא השלים), וממשיכים אלמוניים שקראו לעצמם גם באותו השם (היה מקובל בתקופה), מסוף המאה ה-12.
החרב אקסקאליבר נקראה אצל ג'פרי 'קאליבורן'. גווינביר (צורה וולשית ל'ג'ניפר' של היום) הופיעה בשמה רק בעיבוד הפרוזה שנקרא 'פרלסוואוס', שכלל סיפור שלם ראשון על האבירים והגביע הקדוש, לפי דה-בורון וכרטיאן. יש עוד שמות רבים ופרטים (שמות חרבות, מושבים מיוחדים בשולחן העגול; טירות מיוחדות; גמדים וענקים ומפלצות; גבירה מהאגם; אהובתו של מרלין שכלאה אותו ועוד).
לפני עשור וחצי קראתי על הנושא הזה באוניב'. למי שרוצה להעמיק, כדאי לנסות כמה ספרי מבוא, כמו למשל Derek Pearsall - 'Arthurian Romance - Introduction (מ-2003), וכן 'אנציקלופדיה ארתוריאנית' בעריכת נוריס ג'יי לייסי (Lacy). יש לו גם מבוא משלו שראוי.
מה שנכתב היום משלב את החומרים הישנים (חלקם תורגם לראשונה רק ב-15 השנים האחרונות) עם אלמנטים חיצוניים רבים כמ אגדות קלטיות, אטלנטיס, רומא הקלאסית, סיפורים נורדיים ועוד. זה תת-ז'אנר בפנטסיה הקלאסית המודרנית. ככל שידוע לי, הטרילוגיה של וייט היא הקרובה ביותר למאלורי. השאר פיתחו מעבר.
לדעתי המקורות הביניימים יותר מעניינים. הדמיון שלהם פטליסטי יותר, לרוב דתי, והמינימאליזם (ועוד צורות אופייניות כמו שזירה שתי-וערב של עלילות) שונים מכל דבר מודרני ומוכר.
