אני אוהבת את הפרק הזה
בהתחלה כשראיתי את הפרק ממש לא התלהבתי ממנו (אולי כי הרגשתי על הפנים באותו יום
)
אבל אח"כ כשחשבתי על הרעיון שלו זה לגמרי עורר את הצד הגירלי/רומנטי/דרימי לגמרי שלי והגעתי למסקנה שהפרק הזה פשוט פרק יפה
אהבתי את סיפור של דרימי ונובה, הוא לא כ"כ תלוש מהמציאות
זה סיפור על 2 אנשים שדיי אוהבים אחד את השניה והסביבה מכניסה להם לראש שהם לא יכולים להיות ביחד ושזה מנוגד לטבע שלהם
במיוחד בצד של דרימי שהוא יצא קצת שונה וקצת יותר אופטימי ומאמין בדברים שמעבר וכולם פשוט אומרים לו שזה לא יכול לקרות
(חוץ מבל
ממש אהבתי את השיחה שלהם)
וכמובן שבסוף בגלל מה שכולם אומרים הם לא ביחד
ואז במחסור באהבה דרימי הופך לגראמפי
וזה החזיר אותי לפרק 10 שהוא אומר בו שאהבה עשתה אותו מה שהוא (פחות או יותר)
בגזרת מרי מרגרט- נכון שהיא עשתה טעות(והיא לא עשתה אותה לבד
), אבל ממש עצוב לי עליה.
כל הפרק התחשק לי לחבק אותה
הקטע עם הנרות בסוף היה ממש יפה
מה שנקרא אל תחכה שהחלומות שלך יתגשמו מעצמם לך תגשים אותם
(טוב לקחתי את הפרק הזה קשה הגיע הזמן להפסיק
)
ד"א ממש אהבתי שהשריקה של הגמדים בהתחלה הייתה השריקה מהסרט של שלגיה