"אוכל של בית".

[HEYלו]

לגמרי..

כמו שלעולם לא אכין יותר פפריקש קרומפלי (תפוחי אדמה עם נקניק ופפריקה) מהנקניק המזעזע שהיו מוכרים פעם ושממנו אמא שלי הכינה את זה (לא רוצה לדעת ממה הוא עשוי) אבל זה הכי אוכל של בית

&nbsp
נראה לי שאם תשאלי יוצאי הונגריה וצאצאיהם את השאלה הזאת תמיד תצוץ פפריקה או תפוחי אדמה או שניהם בווריאציה כלשהי..

 

[ornme1]

כיסונים ממולאים, הקרעפאלאך של סבתא שלי, הם הכי

הכי בעולם אוכל של בית בשבילי.
כל כך הרבה זמן עבר מאז נפטרה, ועדיין, הטעם נשאר לי בפה.
מידי פעם יוצא לי לאכול קרעפאלאך שמזכירים לי אותם, תמיד זה כמעט, אף פעם לא בדיוק, אפילו כשאני מכינה אותם, ועדיין, גם כשזה לא בדיוק אלא כמעט, זה ה- אוכל של הבית.

 

[פלאפל ירוק1]

תבשילים בעיקר

כשאני חושבת על אוכל של בית אז קודם כל אני חושבת על סיר גדול מלא רוטב אדום וטעים שמשתכשכים בתוכו כל מיני ירקות טריים והרבה בשר.
אחר כך אני חושבת על כל מיני מאכלים שהיו נהוגים בבית שהיו ממרכיבים טריים.

אני חושבת ש"אוכל של בית" זה קודם כל מאכלים שהיו מוגשים בתדירות גבוהה בילדות ובחשיבות משנית דברים שאהבנו בילדות.

כילדה זכיתי שהיה בבית תמיד אוכל טרי ממרכיבים טריים, אבל לצערי לא ידעתי להעריך זאת וחיפשתי תמיד את האוכל המעובד. היום מבחינתי אוכל ביתי זה הכי לא מעובד שאפשר.
מרק לא כל כך מתקשר אצלי לאוכל ביתי כי כילדה לא נגעתי בזה אז למרות שהיה בבית מרק בכל יום, לא אכלתי אז זה לא מעורר בי יותר מדי זכרונות.
למרות התיאוריה של ארתור על אוכל אשכנזי, לא גדלתי על שניצל ופירה.
שניצל (עם צ'יפס) היה מוגש כדי לפנק את אחי אולי 3 פעמים בשנה. ופירה היה מוגש מדי פעם עם נקניקיות. שילוב מזעזע שגרם לי לעבור ילדות חסרת פירה. (בסוף הבינו שהילדה לא מוכנה לגעת בפירה עם נקניקיות והפירה נעלם מהנוף).