דיון לסופ"ש

[OhadB3i]

גם במקרים הכי גרועים, מעדיף להישאר אמיתי..

מי שלא מתאים לו.. יכול להישאר צבוע בעצמו, אם אני לא אוהב מישהו אני פשוט מתעלם ממנו, ואם צריך גם אומר לו/לה את זה, ישיר ובלי להיות משהו שאני לא..

 

[einat162]

אני בד"כ מתעלמת (ולא אומרת בפנים)

מי שלא נעים לי בסביבתו- אני מנסה לצמצם (למשל בנות שחייבות לסחוט פרטי רכילות שחושבות שיש לי, או כאלו שעושות פישינג לתשומת לב כלשהיא ממני ע"י זה שמשחקות מסכנות).

 

[OhadB3i]

גם אני משתדל לצמצם נוכחות מליד אנשים שלא באים

לי בטוב, ו/או כשאני רואה שהם מתחילים להתחנף וללקק, אני לא יכול לראות את זה אז אני פשוט מסתובב והולך...
לא משתף פעולה עם אנשים שרוצים רכילויות או ששואלים אותי שאלות על החיים הפרטיים של אחרים.

 

[spaysi8]

 

[נעה של ה ים]

אחרי השנה האחרונה אני מבינה דברים אחרת בהקשר

הזה - עשיתי שירות לאומי בבית ספר דמוקרטי, ושם אפילו לקירות יש אוזניים, אז הבנתי שכדי לשמור על המקום שלי אני צריכה לא בהכרח להיות צבועה, אבל כן ללמוד לסתום את הפה לפעמים.
למה אני מתכוונת? לא תמיד צריך להיות נחמדים בכוח לאנשים שלא סובלים, אבל לסתום את הפה ולחייך כשהם מדברים - זה לפעמים מומלץ עד הכרחי, אם את רוצה לשמור על המעמד שלך במקום בו את נמצאת.

אני הייתי ידועה כאחת שלא חושבת לפני שהיא מדברת ולא עושה חשבון לאף אחד - אומרת בדיוק את מה שעובר לי בראש לכולם, ותאמיני לי - זה היה בעוכריי.
למדתי לפעמים לשמור בבטן את מה שיש לי להגיד ובעיקר הפנמתי את המשפט " אם אין לך משהו טוב להגיד, עדיף שלא תגיד כלום."

בנוסף, להוציא את כל הרעל שיש לך על מישהו רק כי 'הוא לא בא לך בטוב' זה די מרושע לדעתי, וחסר תועלת, זה רק גורם לבן אדם להרגיש רע עם עצמו, ולא מעלה את האדם שאומר את זה לרמה גבוהה ממנו, אז למה?

 

[spaysi8]

אבל יש הבדל עצום..

..בין להיות צבועה לבין לשתוק.
גם אני בתור אחת שאומרת כל מה שהיא חושבת, לפעמים מעדיפה לשתוק, כמו שאמרת, צריך ללמוד מתי,
אבל אני לא קוראת לזה צבועה, כי זה לא שבמקום זה הייתי נחמדה- פשוט שתקתי..

 

[kagome10]

בכלל, שתיקה זה טוב

לדעתי קצת יותר שתיקה תועיל לחברה כולה, גם בלי קשר לצביעות.

 

[מלכת הקרח הפולניה]

פעם יצא הרבה. היום יוצא פחות

כשגרים במושב קטן, ואין מבחר אדיר של חברות, אז אין ברירה אלא להסתדר גם עם בנות שמתנהגות כמו כלבות (ומה שאני הכי שונאת- כאילו אני מטומטמת ולא יודעת מתי הן משקרות).

היום אני הרבה יותר פתוחה, ויצא לי לריב אפילו עם הבוסית שלי, ולהגיד לה מה אני חושבת על העובדה שהיא מדברת על קולגות שלי (וגם עליי) מאחורי גבם (כי אם היא מספרת לי דברים שמעניינים לי את ה***, אז אין שום סיבה שהיא לא תספר להם דברים עליי).
ננזפתי, אבל לא אכפת לי. נקודה.

 

[spaysi8]

 

[supersonic777]

לא מסכים איתך בכלל לגבי ה"צביעות"...!

אין דבר כזה,אצלי לפחות,להיות צבוע רק בכדי "להישאר בעבודה"...!
בוס לא בוס,זה לא ממש לא משנה...!
A MAN GOT TO DO WHAT A MAN GOT TO DO...!

 

[kagome10]

 

[spaysi8]

אני אמרתי שעשיתי את זה?

אמרתי שאני לא צבועה אפילו בעבודה..

 

[supersonic777]

הגבתי לגופו של תוכן...

 

[gingerie23]

הדיון האהוב עליי ביותר

צביעות- להיות או לא להיות.
בכמה מילים, אני שונאת צבועים.
בהרחבה, אני הבנאדם האחרון שאהיה צבוע כלפי מישהו. כשהייתי יותר צעירה (מי ישמע איזה זקנה אני אבל בסדר) הייתי כל כך שקטה שחברה שלי אמרה לי שהיא בקושי הייתה מצליחה לשמוע אותי. כל כך פחדתי שמישהו ישים לב לקיומי שהעדפתי פשוט לא לומר מה אני חושבת באמת, או בכללי פשוט לא לומר יותר מדיי, אבל בצבא זה השתנה לגמרי. נראה לי שהגעתי לרף שאני כבר לא מסוגלת לא לומר מה שאני חושבת והתפוצצתי. מאז, בין אם אני מחבבת מישהו ובין אם לא, אני אבטא את זה- או במילים או בהתנהגות, ולא אכפת לי מה אחרים חושבים על זה. לא סובלת את האנשים שרוצים להיות חברים של כולם ובגלל זה הם מוכנים לא לומר את מה שהם חושבים ולא רק זה, עוד לשקר ו"לשחק אותה". זה נראה לי פתטי, הרי אם אתם רוצים שיאהבו אתכם בזכות מי שאתם באמת, אין סיבה להיות צבוע.

אם אני מכירה מישהו ואני לא מחבבת אותו, אני פשוט אשתדל לא להיות לידו. אם אני ממש לא סובלת אותו, אני פשוט לא אהיה נחמדה אליו כמו אל אנשים שאני כן בסדר איתם. מה שבטוח, מי שאני לא אוהבת יודע את זה בוודאות.

 

[spaysi8]

יהיי את כמוני

 

[gingerie23]