אני גם רואה תהליך,
רק שלדעתי ראשיתו באואן. עמי ותמי היו בעיניי טעות איומה.
הנרי עצמו הוא רוב התהליך. לא סתם נקודה בסיום התהליך.
בהתחלה קל איתו, הוא לא יודע כלום, היא אוהבת אותו והוא אוהב אותה בלי תנאים. היא לא מספרת לו מי היא ובצדק, זה מהדברים שהורים עושים כדי להגן על ילדיהם. הוא בודד? היא שולחת אותו לפסיכולוג. לכל הטוענים שהיא דאגה רק לצרכים החומריים שלו, אם היא לא היתה דואגת לצרכים הרגשיים, הנרי היה ילד מתוסבך קשות. בפועל רואים שכל הצער שלו נבע רק מהספר ומהאמת המרה. אין בעיות מתחת לפני השטח.
אבל אז הוא מגלה את האמת וחושב שהיא לא אוהבת ולא אהבה אותו. כאן העבר שלה מגיע לרדוף אותה. היא לא עשתה טעויות כאמא, אבל עשתה דברים איומים כבת-אדם והנה ההשלכות.
גם בשלב הזה אי-אפשר להאשים אותה על המשך השקרים, היא לא יודעת שהקללה תישבר ממילא. מבחינתה הנרי עוד מעט יוותר, ירד מהסיפור ושוב יהיה ילד מאושר.
ואז הקללה נשברת והיא מבינה שהגיע הזמן להתאמץ. כאן רואים שהיא לא יודעת איך לבטא את האהבה שלה ומחזירה את הנרי בכוח הביתה.
אבל אפילו שם היא מוכיחה שהיא אמא טובה, מקשיבה להנרי, יורדת למטה לחשוב על המעשים שלה ועל מה שאמא שלה עשתה לה ואז מרפה מהנרי בלי שיכריחו אותה. גם בהמשך היא מוותרת על הלחש שיחזיר אותו לאחר שהיא מקשיבה להנרי ומבינה שהמעשה שגוי.
והסיבה שכתבתי את כל זה: בעיניי, טעות לחשוב שהרוע שלה פוגם ביכולות האמהיות שלה. למעשה, אמהות זה הדבר היחיד שהיא טובה בו. רק מה, להשתנות מקצה לקצה זה קשה מאוד, שינוי כזה דורש תכנית תמיכה ועזרה מצד כולם ולה יש רק את ג'ימיני.
