סודות

[Elle992]

תודה!!

ובוודאי שאת יכולה

האמת? לא חשבתי שאקבל תמיכה שכזו, אמרתי בטח המילים שלי יבלעו בין השורות בדיון וזה ממש לא יקח קייס. אני שמחה לקרוא את התגובות המבינות והמנחמות.

תודה על הכל..אתם כאלה מקסימים בשעת צרה!

 

[Elle992]

סודות

בזמן האחרון יצא לי לחשוב על הסודות שאני שומרת לעצמי בידיעה שזה דברים שאני לא הולכת לספר לא בקרוב ולא יודעת אם אי פעם אצליח גם לספר זאת,

אלה דברים שמאוד ...קשים בעיניי ואני מעדיפה לשמור "חתיכה" לעצמי בין כל הפתיחות ששוררת בי. אני חושבת שכולנו צריכים לשמור משהו לעצמנו..משהו שבכל זאת יהיה רק שלנו, אישי אישי ולא משנה מה, ככה אני מרגישה...אפילו אם אי פעם אהיה בקשרים חברתיים/זוגיים עדיין זה דברים שיהיה לי מאוד קשה לפתוח ולספר.

האם גם לכם יש סודות כאלה? סודות שאתם חושבים שלא תוכלו לגלות לאנשים אפילו הכי קרובים כגון בני זוג/משפחה?

אני אציין שאת הדברים האלה אפילו ההורים לא יודעים......בערך, כלומר...ניסיתי לספר לאמא אבל היא צרחה עליי אז פשוט ויתרתי, הייתי גם מאוד קטנה בת פחות מ-8 אז פשוט לא יכלתי לשמוע/לראות את ההיסטריה שלה אז עזבתי את זה בצד.

 

[דיבבלעס]

כן יש לי כאלה

מן הסתם אם אני לא אומר להם אני לא אפרט פה בפורום חח
כך שאין לי כ"כ מה להוסיף בנושא...

 

[Hawkgirl]

יש גם יש ^^

חלקם גם ההורים לא יודעים.
היחידה שהצלחתי להיפתח אליה לחלוטין ולספר לה היא החברה הכי טובה.
יוצא לי לפעמים לחשוב אם איי פעם אצליח לשתף אדם נוסף באותם דברים ובאמת שאני לא יודעת אם אוכל. אבל מצד שני, אם לומר ת'אמת, אני גם לא בטוחה שאני רוצה.

 

[כרית נוגט]

ההודעה שלך היא מאותם רגעים שפתאום מרגישים

שהצרות שלך מתגמדות או במילים אחרות הן לא כאלו כבדות כמו שחשבת... -לכולם יש סודות, ולא תמיד לכולם יש למי לספר...וזה בסדר אני מניחה.
יש לי סודות, כשאת רובם אני מחלקת בין 2-3 גורמים, נגיד גורם אחד יודע הכל חוץ מ.... גורם אחר יודע הכל חוץ ממה שגורם א' לא יודע ולהיפך
הייתי רוצה להאמין שברגע שאני אכנס לזוגיות אמיתית ורצינית זה יהיה הבחור שלו אני ארגיש בנוח לספר הכל. אני אהיה חייבת לספר לו, כי אני רוצה להיות כנה איתו. במיוחד שמדובר בדברים שלפי דעתי מעצבים את מי שאני באמת.

כמובן שנזכרתי שיש לי עוד איזה "סוד אפל" במגירה שאיתו אני כנראה אלך לקבר כמו שאומרים חח...הוא פשוט לא רלוונטי לפי דעתי לחיים שלי, אבל הוא חלק ממני באיזשהו מקום.

 

[Elle992]

סוג של

הסודות שלי קטנים ופעוטים לעומת סודות של אחרים אבל עדיין אלה סודות שאני חוששת שיהיה לא קל לחשוף אותם אם בכלל,

תשמרי משהו לקבר, אני תמיד בעד שטוב לשמור לפחות משהו אחד לעצמנו

 

[Light18m]

דעתי על סודות

היא, שבאופן כללי כשלא מספרים אז אחרים חושבים דברים יותר גרועים מהמציאות.

אולי הדברים שלך באמת נוראיים, אבל לי אישית אין דברים גרועים לשמור בסוד.

 

[טום גיא]

קבלה עצמית

לצורך העניין אני מרשה לעצמי להניח שלא מדובר על סוד נוראי במיוחד שאם הוא יוודע יכולות להיות לו השלכות איומות (למשל אם רצחת מישהו ואת לא יכולה לגלות לאף אחד כי אז תשבי בכלא). במקרה כזה כנראה שבאמת אי אפשר לספר לאף אחד.

אחרת זה סתם פרט מביך או לא נעים שאת לא רוצה שידעו עלייך, אפילו אולי בגלל השלכות חברתיות כלשהן. אבל מול מישהו קרוב, אני חושב שכאלה "סודות" אישיים הם בעיקר משהו שאת מנסה להתעלם ממנו בעצמך או להדחיק. כנראה שמתוך ההרגשה שאם אף אחד לא ידע על זה אז זה אף פעם לא היה קיים. אני חושב שבשביל שנחיה טוב ונהיה מאושרים אנחנו צריכים להיות שלמים עם עצמנו. גם עם דברים פחות נעימים או מחמיאים. זה חלק מאיתנו. ומי שרוצה להכיר אותנו באמת יכול לדעת עליהם ועדיין לקבל אותך כמו שאת מקבלת את עצמך. יש הרבה דברים אישיים עלי שלא הרבה אנשים יודעים, ואני גם לא רוצה שהרבה אנשים ידעו, אבל אני עדיין מרגיש שאני יכול לספר אותם למי שאני סומך עליו. אני עדיין לפעמים מופתע עד כמה קל לאנשים אחרים לקבל את אותם הדברים, וזה תמיד מעודד אותי.

הרבה דברים הם נוראים רק בגלל שאת חושבת שהם נוראים. ברגע שתפסיקי לחשוב ככה תראי איך החיים הופכים להיות הרבה יותר פשוטים. אני אומר את זה מנסיון, ואני חושב שגם לך שווה לנסות.

 

[Elle992]

האמת שאני מפחדת נורא מהסוד הזה כי

הוא קשור בפגיעה שאותו אדם פגע בי, הוא גם נקשר לפאן המיני ונלחמתי בשביל שזה לא ישפיע עליי בפאן המיני, וזה לא.(השפיע)

אני כן רוצה לחשוף הכל ולשתף אבל אני נורא מפחדת שאם אגלה את זה אז ישר יאמרו שעקב כך אני XYZ, אני לא רוצה שיקטלגו אותי. אולי בזוגיות אוהבת והדדית יהיה קל להוציא את זה, אולי זה בא לבד, אבל אני יודעת שיהיה לי קשה לחשוף את זה בפני חברים/ת.

תודה על העידוד

 

[סתוונית היורה]

את יכולה לספר על זה גם למישהו שלא מכיר אותך בכלל. את יודעת, ער"ן, סה"ר. יש אנשים שהתפקיד שלהם זה להקשיב ולא לקטלג ולשפוט.

 

[Elle992]

תודה

למזלי זה לא משפיע עליי ביום יום, כלומר הייתי מאוד קטנה(גילאי 8-7 פלוס מינוס) אני לא זוכרת שעשו מזה סיפור ולא זוכרת גם שהעמידו את המקור לדין, אני גם לא זוכרת שדיברו איתי על זה. פשוט הזמן עבר והשכיח את זה.

והאמת טוב שזה לא משפיע עליי ביום יום, פשוט למדתי לשכוח מזה והזמן עבר ועבר ועבר....וגם זה עבר לו, אבל אני יודעת שאני לא יכולה למחוק את זה כי דברים כאלה בלתי ניתנים למחיקה מהזיכרון. אבל הכי חשוב שזה לא משפיע עליי בחיי ובעיקר שאני לא עברתי טראומה קשה אם בכלל עקב כך, אבל עדיין, המעשה הוא "מעשה" אם ארצה או לא זה עדיין שם וישאר שם לעד.

 

[דיבבלעס]

כל הכבוד על ההתמודדות והחוזק הנפשי

 

[AlanSmith]

 

[askimosi]

תהיה חזקה

 

[סתוונית היורה]

אני חושבת שיש הבדל בין סודות

שרובצים על האדם כנטל כבד, לבין סודות שחבויים איפשהו וצצים רק מדי פעם. סודות לא חייבים להיות קשורים למשהו רע שהאדם עשה, לפעמים מדובר בטראומה שהגורמים לה הם אנשים אחרים או נסיבות חיצוניות.

זה נכון שבקשר קרוב ועמוק קל יותר לחשוף סודות, ונכון שהרבה פעמים התגובה פחות גרועה ממה שציפינו. אבל אני עדיין לא חושבת שצריך להעמיד את החשיפה העצמית כסוג של אידיאל. ובלי קשר לחשיפה בפני אחרים, אני חושבת שישנם מצבים שבהם אירועי העבר כבר לא רלבנטיים בהווה, ואין סיבה לנבור בהם יותר מדי. לפעמים הדחקה זה מנגנון לא רע בכלל.

 

[maorcz]

זוגיות פותרת

לפעמים ההורים וגם חברים לא מצליחים להתעניין או להבין אותנו ואנחנו לא רוצים לשתף גם מבושה..
אבל סודות נוסדו כדי שיפרקו אותם.. ומה יותר טוב מלחלוק אותם עם בן זוג נאמן
זה טבעו של החיים, בד"כ יש המון דברים שרק הבן זוג יודע.
אני מעודד זוגיות בעלת שיתוף טוטלי, בלי סודות\הסתרות.

 

[askimosi]

למי אין

יש דברים שתמיד אשמור אותם לעצמי ויש דברים מסוימים שאספר אותם רק לבנאדם שאני חושב שאפשר לסמוך עליו בלי שום בעיה.
יש ויש,ברור שלא להורים הפולנים שלי שהם דיי מקובעים לגביי כול מיני דברים בחיים וחבל שכך.

don't talk too much,

אסקימוסי

 

[askimosi]

נ.ב.לגבי בת זוג אני בעד כנות

 

[אנונימוסטייל]

תלוי איזה סודות, אני מניחה.

לי היה את הסוד איתו הגעתי לפה, שרדף אותי ובגללו גם נמנעתי ממגע כל חיי - איזו הטרדה/תקיפה שעברתי בגיל צעיר ולחלוטין צילקה אותי.
אז שמרתי על זה בסוד שנים ואחרי שהחלטתי ללכת לפסיכולוגית בגלל זה, אפילו התקשתי לספר לה. בשלב מסוים החלטתי שאני לא מסוגלת לשאת אותו יותר ושיש צורך להתמודד איתו ולשחרר אותו. סיפרתי לחברה, סיפרתי לפסיכולוגית ובסוף אפילו סיפרתי לחבר, עוד לפני שהוא היה החבר. והשמיים לא נפלו עליי. זה הקל עליי מאוד ועכשיו אני לא חושבת על זה, בכלל. כשזה היה שמור אצלי כל דבר קטן היה מחזיר אותי לאותו רגע וכל כך פחדתי שמי שישמע על זה יחשוב שמשהו לא בסדר איתי ושאני אשמה בכל הסיטואציה, שלא העזתי אפילו להתייחס אל נושאים של תקיפה מינית או נושאים של מגע גם בשגרת היומיום.
אז להורים שלי כנראה לא אספר על זה, כי אני לא רואה צורך לצער אותם ולהעלות נושאים מן האוב. אבל בהחלט נוח לי שחברה קרובה יודעת ושהחבר יודע, מעבר לזה שעכשיו זה כבר לא משפיע ומנהל את החיים שלי כמו שזה ניהל פעם.

מעבר לזה, אני לא חושבת שיש לי דברים שמוגדרים כסודות. יש דברים שלא נעים לדבר עליהם, או דברים שאני שומרת לעצמי, אבל אני אדם דיי פתוח כך שאם אראה משהו כרלוונטי וארגיש בנוח אני מסוגלת להעלות אותו בשיחה.

בנימה פחות אישית, אני חושבת שאם יש דברים שיושבים על הלב - שווה לספר אותם ולראות שהעולם לא נחרב כמו שהדמיון שלנו גורם לנו לחשוב.
הדרך לקבר ארוכה, לא צריך לסחוב דברים עד לשם.

 

[סתוונית היורה]

סיפור אופטימי, תודה ששיתפת