סודות

מנומשת27

New member
"אור יום הוא המחטא הטוב ביותר"

אבל זה אינדיבידואלי ואני לא יכולה לומר שיש לי איזו המלצה גורפת להתמודדות עם טראומה. אני חושבת שבאופן כללי הדבר הנכון, לרוב, הוא לנסות ולבחון את מה שקרה מול עוד אדם שאת סומכת עליו - יהיה זה מטפל או חבר קרוב - גם כדי להפריד בין האירוע הקונקרטי לתחומי חיים אחרים שקשורים בו ועשויים להיות מושפעים ממנו, וגם כדי לבדוק האם וכיצד התחושות וההתנהלות שלך ביחס למה שקרה משתנים במהלך הזמן.

האם קל לך יותר לדבר על מה שקרה? האם קל לך יותר לעשות דברים ולדבר על נושאים שבעבר זיהית עם האירוע הטראומטי? באילו אופנים הטראומה השפיעה עליך כאדם שבהם היא כבר לא משפיעה עליך היום, וכיצד היית רוצה לשנות את זה, אם בכלל? את כל זה בלתי אפשרי לעשות כשמה שקרה נותר בגדר סוד. לכן, בעיניי, חשוב לערטל את הסוד ולהוציא ממנו את האוויר.
 

Elle992

New member
אף פעם לא דיברו איתי על זה ואף פעם

לא העלו את הנושא הזה בכלל, הדבר העוד יותר גרוע זה שאותו בנאדם-מת, הוא לא חי יותר(אל דאגה, זה לא קשור אליי
הוא פשוט נרצח עקב סכסוך כלשהו)

אני לא חושבת שלדבר על זה כל כך יעזור, אני לא מעדיפה להדחיק ולהשאיר דברים בצד מאשר לעלות אותם ולנסות לשפר את המצב, המצב שלי בסדר גמור וזה לא השפיע עליי בשום שלב בחיים. אם זה היה משפיע כנראה שהייתי שוקלת לקבל ייעוץ/ללכת לשיחות וכו', כשמשהו לא משפיע עלינו אין באמת צורך לעורר אותו(כמו שאומרים-אל תעיר את המתים
)

פשוט פעם בכמה שנים טובות יוצא לי להזכר בזה כשאני חושבת על איך אני א-מינית ואיך הגעתי למצב של חוסר יכולת לתקשר עם בני אדם וכד'.....זה פשוט עולה עם כל זה ביחד, אבל אני יכולה לומר בוודאות שזה לא השפיע ולא משפיע עליי בפאן שזה אמור להשפיע, ועל זה אני שמחה מאוד
 


לי אין סודות
אני אדם מאוד פתוח
לפעמים אפילו יותר מידי


מה שכן לפעמים אני פשוט מעדיפה לא ספר לחברות שלי נושאים רגישים ובעיות שיש לי כי חושבת שהן לא יבינו אותו או שיראו אותי באור שונה..

אמא שלי יש לי הרבה דברים שאני מסתירה ממנה
אני לא אוהבת לקרוא לזה סודות
פשוט החיים שלי יותר טובים עכשיו כשאני לא משתפת אותה בהחלטות שלי או במעשים שלי

גיליתי לעצמי את נטיב האושר

גם אם הוא נקרא בימנו ''שקר לבן'' =זה נטיב האושר שלי עם היחסים עם ההורים שלי
 
למעלה