האם גם אתם מרגישים את זה לפעמים?

[Optimistic Girl]

נכון הזמן באמת עוזר

תודה

 

[קופיפה טובעת]

יש כל מיני תהיות

גם אני התחלתי לימודים השנה ואני כל הזמן מלאת תהיות וספקות ואני מבולבלת.
אני לומדת חינוך מיוחד וחינוך חברתי קהילתי, ואת התעודת הוראה שלי עושה בחינוך המיוחד.
כשהתחלתי היו לי ספקות אם באמת אני אהיה מסוגלת להתמודד על כלל האוכלוסיות בחינוך המיוחד, אם אני לא אגעל ממראות מסוימים או ארתע מצורות תקשורת לא שגרתיות.
אני לא יכולה עדיין לענות בלב שלם שבשלב זה, זה לא מה שמפחיד אותי אבל הרבה פחות.

אני כן יודעת שחינוך מאוד מדבר אלי אבל אני זקוקה לריגושים מסוימים, לכן מלכתחילה לא בחרתי להתמקד בהוראה בתחום מסוים כמו היסטוריה, ספרות וכו'.
אני גם לא יודעת אם כל חיי ארצה להיות מורה או אם בכלל.
מרגיש לי שאני אסתדר בתור מורה פרק זמן מסוים אבל אני רוצה משהו אחר, כנראה בשביל זה יש לי את החוג השני של החינוך החברתי- קהילתי.

הלימודים עצמם די מתישים.
גם מבחינת מערכת השעות, גם מבחינת השעות וגם מבחינת המטלות.
בשנים הבאות זה רק ילך ויעשה קשה ועמוס יותר.
אני גם לומדת במקום שמצריך ממני לנסוע הרבה.

לפעמים הייתי רוצה לעשות את הבחירות ה"קלות בחיים".
יכולתי ללמוד במכללה בעיר שלי, אפילו חינוך. לא הייתי צריכה להוציא אלפי שקלים רק על נסיעות בתחבורה ציבורית אלא פשוט ללכת ברגל, לא הייתי צריכה לעשות תואר דו חוגי משמע מערכת פחות עמוסה וגם הייתי מקבלת מלגות כתושבת העיר, היה לי יותר זמן לעבודה וכו'...

יש לי הרבה תהיות אם אני באמת מתאימה לזה.
לא כי אני לא מתחברת למה שאני לומדת, להיפך. פשוט אני באה מתוך צורך וחשיבות שאני מאמינה שיש לתחום וכל המסביב מוריד מהחשק ומייאש אותי בדרך...
התואר הזה קשה לי, מכל מיני היבטים. מה שמחזיק אותי זה אהבה לתחום אבל אני תמיד חוששת שהיא לא תהיה שם לנצח...

 

[Optimistic Girl]

מזדהה איתך

במיוחד במשפט האחרון
''מה שמחזיק אותי זה אהבה לתחום אבל אני תמיד חוששת שהיא לא תהיה שם לנצח...''

כנ'ל אצלי...
שיהיה בהצלחה לשנינו

 

[irreplacable]

לצערנו חינוך מיוחד זה ספקטרום מאד רחב

זאת אומרת שאם יהיה לך קשה מדיי עם אוכלוסייה מסויימת, תמיד תוכלי לעבוד עם אוכלוסייה אחרת..

 

[קופיפה טובעת]

למזלי, אני די מכירה את עצמי

ודי יודעת לזהות מה מתאים לי ומה לא ולמה אני יותר מתחברת ומכיוון שחינוך מיוחד זה משהו שהוא באמת כ"כ רחב, בהחלט יש לי מקום במסגרות שונות.
אני הגעתי לתחום מתוך מחשבה לעבוד עם חירשים/ כבדי שמיעה ובסוף לא הלכתי על המסלול הזה (החל משנה הבאה אנחנו מתחילים ללמוד ע"פ מסלולים שבחרנו).
אני יודעת למשל, שאני לא אהיה מסוגלת לעבוד במסגרת בה אצטרך לנגב ריר לילדים, זה משהו שקשה לי.
לעומת זאת, כיתה כמו זו שבה אני עושה את ההתנסות השנה זה משהו שאני דווקא מאוד מתחברת אליו- כיתת עיצוב התנהגות.

מה גם, שאני מאוד מתחברת לחוג השני שלי, חינוך חברתי קהילתי.
שם בחרתי במסלול של קידום נוער וזה משהו שמאוד מאוד מדבר אלי.
התעודת הוראה תעזור לי להתקבל לכל מיני מסגרות חינוכיות, אבל אני מפנטזת על משהו שהוא פחות קונבציונאלי מלהיות מורה עם לוח וטוש (גירים כבר לא בשימוש).
בחינוך המיוחד מאוד יש את זה ויש אוכלוסיה מדהימה שזקוקה לנתינה! וזה מעודד אותי הלאה, להמשך...

 

[irreplacable]

עיצוב התנהגות

עיצוב התנהגות נשמע ממש קשה ומאתגר.. זה גם משהו שלא הייתי בוחרת כי הדבר שהכי קשה לי איתו זה להתמודד עם ילדים עם בעיות התנהגות.. זה מתסכל כי זה הרבה תלוי בהורים, ואי אפשר לחנך הורים.

וגם אני לא ארצה לעבוד עם אוכלוסיית הפיגור שכלי...כי קשה לי עם זה שבקושי מתקדמים..

 

[קופיפה טובעת]

לכל אוכלוסיה יש את הקושי שלה

בכיתה שלי, הילדים יכולים להיות הכי חמודים שיש ופתאום בבת אחת משהו מתפרץ ולכי תעצרי את הילד מלהרביץ למישהו אחר בכיתה או לבעוט בקיר וזה סתם משהו שקרה בפעם האחרונה שהייתי בכיתה... וזה דווקא הילד שהכי כיף וקל איתו מבחינה לימודית כי דווקא הוא אחד כזה שמשתתף ומפגין ידע והוא תותח אסטרטגי במשחקי קופסא!
אבל כשהוא חוטף את הג'ננה, אי אפשר לעצור את זה בקלות.
בעיני זה הקסם של הבנים בכיתה הזו! הכל יכול להיות, מרגעים שהם יושבים מתוקים וחמודים בכיתה, לרגעים בהם הם מתפרצים.

אולי אחת הסיבות שאני מתחברת לכיתה הזו, זה כי הם מראים ניצנים של התנהגויות שיש לבני נוער בסיכון וזה משהו שמאוד מדבר אלי, כבר כמה שנים.
עם פיגור אני משוגלת לעבוד כי יש דרגות של פיגור ואמנם ההתקדמות היא איטית אבל יש כ"כ הרבה דברים שלאדם רגיל נראים קטנים והם כאלה עצומים ומרגשים כשעובדים עם אוכלוסיה כזו.
אני מאמינה שאני הכי אתקשה לעבוד עם בעלי שיתוק מוחין כי מדובר במוגבלות פיזית שהיא קשה ואני מודה שקשה לי לראות את זה לפעמים.

 

[irreplacable]

יפה מה שכתבת על אנשים עם פיגור

לי יש ילד מטופל עם פיגור קל.. וזה מדהים.. הוא תמיד שמח (לפעמים זה מאפיין של פיגור), תמיד מחייך, כאילו עיוור לרוע ולעצב שיש בעולם הזה .. וזה מצד אחד ממש יפה כי הוא כביכול לעולם לא מרגיש עצב או לא יוצלח או כעס.. אבל הבעיה היא שזה קשור לחוסר הבנה שלו של סיטואציות חברתיות :\
וזה מאד מתסכל שההתקדמות איטית.

 

[הלוחשת לתינוקות 26]

אני בדיוק עכשיו מרגישה את זה...

יש לי איזו שהיא עבודה להגשה בלימודים (זה נחשב לתרגיל! תרגיל קטן, סתם תרגיל חסר משמעות...)
התרגיל הזה זה לראיין מטפלות ואימהות מפעם בתקופת הלינה המושתפת של הקיבוץ.

אני מחפשת,ולא מוצאת...זה להגשה לעוד שבוע בדיוק! עוד לא התחלתי... ואין לי מושג מה אני עושה, בגוגל יש מלא חומר..אבל איך אני משיגה אנשים לראיון???? אולי אני פשוט יאסוף את המידע שיש לי דרך גוגל ויענה לעצמי על השאלות..

אוף :/ אני רק עכשיו בתהליכים ללמוד בכלל מה זה קיבוץ,אז ללמוד על הקיבוץ של פעם,ועוד על הלינה המשותפת..

אז לגבי השאלה שלך..

אני לגמרי מרגישה את זה!!!!!

 

[Optimistic Girl]

בהצלחה בעבודת הגשה

מה עם לנסוע לקיבוץ ולראיין שם מטפלות?
זה גם רעיון...
יש הרבה קיבוצים שהמטפלות יושנות עם הילדים שם,

אני למדתי טיפול בילדים אז אני שמעתי על קיבוצים כאלו... לא יצא לי להיות שם ולראות את זה לצערי...

 

[הלוחשת לתינוקות 26]

הסתדרתי תודה

דיברתי עם חברה של ההורים שהיתה מטפלת בקיבוץ בתקופת הלינה המשותפת..והיא תעזור לי ותדבר גם עם מטפלות אחרות...
השבוע ידברו איתי בטלפון ואני יעשה להן ריאיון טלפוני, יסדר יפה אשים תמונות אדפיס ואגיד ביום שלישי

מחר אני אתחיל לשבת על זה כך שישאר לי רק הריאיונות לסוף..

כיף שזה הסתדר בסוף!

 

[Purple Mushroom]

 

[Upgrade U]

מבין אותך לגמרי

בשנתיים הקצרות שלי באקדמיה הספקתי להחליף כבר 3 מקצועות לימוד, ותמיד יש את המחשבות השליליות שזה סתם ביזבוז זמן וכסף (למרות שטכנית זה מלגות

), אבל בסופו של דבר אני יודע שאם אני לא אעשה את זה עכשיו, אז כשאני אהיה עם ילדים ואישה אני בכלל לא אסיים את זה.

אם פסיכולוגיה באמת מעניינת אותך, אז תישארי.
אם הייתי יכול להשקיע יותר ולתת מעצמי, אז הייתי הולך ללמוד פסיכולוגיה... אבל אני יודע במילא שאני אשקיע, אז חבל מראש.
יהיה טוב! אל תתייאשי!

 

[Optimistic Girl]

תודה

ומה בסוף אתה לומד?
האם אתה מרוצה עכשיו אחרי החלפת 3 מקצועות לימוד?

 

[irreplacable]

היו לי מחשבות כאלה כל הזמן..

גם במהלך התואר, גם מייד אחרי התואר וגם עכשיו שאני שנתיים אחרי התואר.
אבל אני חושבת שצריך לסיים מה שמתחילים וכמו שאת לא בטוחה שזה התחום בשבילך- את בטח גם לא בטוחה שזה לא בשבילך..
ומקסימום יהיה לך תואר ביד ותשני כיוון בהמשך..
וכמעט בכל תחום- יש מספר אפשרויות תעסוקה..