איןאריותכאלה
New member
כשנקלטתי להריון הזה הודעתי לכולם באופן חגיגי שזה ההריון האחרון. לא האמנתי כמה אנרגיות הוא שואב ממני, ממש מכלה את כוחותיי, כך שלא נותר לי (כמעט) כלום עבור בעלי ועבור עצמי, והמעט שיש מוקדש לילדים שישנם.
אתן יודעות היטב כמה חרדות וטלטלות קשות עברתי לאורכו. כמה לילות לא ישנתי. ולאחרונה גם החום והמשקל מעיקים, כמובן, כמו על כל הריונית אחרת. ברקע מסובך עם אמא שלי. גם את זה סיפרתי פה.
ועל התווך של הפוריות כתבתי המון. המון. בין הגוף הפורה לגוף שאינו מוליד. בין מחזור שעשוי להפוך להריון למחזור שהוא כמעט בגדר מטרד כשאת כבר יודעת שענייני הילודה מאחורייך.
אצלי הדלת של הפוריות פתוחה כבר הרבה שנים, נפתחת ונטרקת, פיזית ורגשית. לתחושתי יש לא מעט דברים נדחו ליום של סוף הילודה מפאת היותי אנושית, כי אני לא יכולה את הכל בבת אחת (בדמיון כן, במציאות לא ממש). וזה בסדר. זה מחיר שאני מוכנה לשלם כדי להקים את המשפחה שלי, כי את המשפחה אני יכולה להקים רק עכשיו, ודברים אחרים אני אוכל לעשות גם אחר כך.
לאחרונה אבא שלי נפטר. הוא היה חולה הרבה שנים ולא היה נוכח בחיים שלי. ובכל זאת זו היתה טלטלה קשה מאד. והתגובה הרגשית (המטורפת לתחושתי) שלי למותו (חוץ מחלומות עליו מדי לילה) היתה לפתוח מחדש את סוף הילודה ולשים סימן שאלה במקום סימן קריאה.
אני רוצה לפרוח בעוד תחומים. תינוק קטן, בעיקר בשנה הראשונה, 'מחליש' את אנרגיות החוץ שלי ושואב אותי יותר פנימה. זה בסדר גמור, אני לא מתלוננת, ידעתי לאן אני הולכת, עשיתי בחירה מודעת לגמרי.
רק שהמוות הזה טרף לי פתאום את הקלפים. יש לי כל כך הרבה בגדי תינוקות בבית (סליחה, בגדים מגיל 0 ועד גיל 6.5 - שמרתי הכל). תכננתי להתחיל ולארגן את הבית לכבוד התינוקת האחרונה ולמסור כל פעם שק של בגדים ממויינים לפי גיל. ופתאום הספק הזה. אין לי כוח אליו. אני רוצה סגור ולא פתוח. הייתי בטוחה שאגיע לסוף ההריון הזה שלמה, עם ידיעה חד משמעית וברורה שאני את הבאת הילדים סיימתי.
לא מתייחסת כרגע בכלל להיבטים הפיזיים והביולוגיים (אני כבר מבוגרת) או הכלכליים (לא סובלים מעודף כסף) אלא רק למימד הרגשי שנטרף לי. ומכאיב. אתן חושבות שיש נשים שאף פעם לא מגיעות להשלמה עם סוף הילודה? אלא רק פיזית מגיעות לגיל בו לא ניתן ללדת עוד?
