הביניים שלי (בין הריון אחרון למוות ולסוף הילודה)

[איןאריותכאלה]

תודה shira . אמא שלי ילדה את אחותי כשהיתה בת 33

לא עלה בדעתה הריון נוסף. הספקנו לה. ואחותי מחכה עם ההריון השני (עוד מעט בת 37). דווקא בכתה של הבת שלי יש המון משפחות עם 4 ילדים. אני חושבת שאולי את צודקת. שהמוות הזיז משהו. ושהגיל יעשה את שלו. והעומס. ולגבייך, אני כמובן כמובן לא יכולה לדעת. אבל לידה בגיל 34.5 עדיין תשאיר לך אופק ילודה ודלת פתוחה מבחינה ביולוגית. מבחינה נפשית אני מאחלת לך שהלידה (אמן!) תביא איתה תיקון מסוים לגיהנום שחווית. הלילה בקושי ישנתי. עבר עלי גל כל כך שחור. אין לי כוח לנתח אותו אפילו. פשוט מקווה לימים טובים יותר.

 

[snoopy96]

קודם כל תנחומיי על אביך

עצוב מאוד להפרד וברור שזה מעורר שאלות ותהיות.
בקשר לסוף הילודה, אני ממש מבינה אותך, הנה אני שעוד רגע הגעתי לרגע שחיכיתי לו למעשה מהרגע שהבת שלי נולדה לפני 7 שנים, לחבוק עוד תינוק, ואני לא מצליחה להיות רק ברגע הזה בלי לחשוב מה הלאה, אם נשלים את מה שפינטזנו כל השנים ונגיע לשלושה ילדים או שנבין שלהוציא עוד סכום כזה על תהליך פונדקאות ולעבור את כל השאיבות הקשות מנשוא האלו שוב, וכל חרדות ההריון. אני באמת לא יודעת....
מה שהחלטתי לבנתיים זה לנסות להעריך את מה שיש לי, לנסות להנות מהילדה הזאת כאילו היא אחרונה ולראות קודם איך מסתדרים עכשיו, לגאול את הגוף שלי והנפש מייסורייהם ואח״כ לראות מה מחליטים.
אני חייבת להוסיף, שמכל הנשים שאני מכירה בחיי, לאף אחת מהן לא היה קל לקבל את סוף הילודה ולא חשוב מאיזה אספקט, לא זאת שהגיעה לגיל, לא זאת שהתגרשה ולא זאת שמצבה הפיזי לא מאפשר. זה כנראה יהיה קשה בכל מקרה על שנגיע להחלטה שלמה שזה נגמר.
חיבוק גדול

 

[איןאריותכאלה]

סנופי תודה

עוזר לי מאד לקבל קצת פרספקטיבה. אגב, אתם כבר בשבוע 32, אני זוכרת נכון? מאד מאד מחכה להודעה שלך פה.

 

[snoopy96]

31 גם אני מחכה לה, וגם לשלך

 

[עוגיית מזל36]

הי יקרה

קודם כל ולפני הכל חיבוק ענק על הטלטלה הרגשית שאת עוברת בעקבות מות אביך.
מוות כבני אדם תמיד מעלה את סוגיית החיים שממול.
אני יכולה להעיד שגם אצלי למרות שאני בלית ברירה מסיבות רבות של גיל, פוריות, מצב בריאותי ועוד סוגרת את הבאסטה אחרי שניים ורציונלית זה מאד ברור רגשית ונפשית זה מאד קשה.
ההשלמה בחיים היא דבר שאנו מייחלים לו והרבה פעמים גם כשנדמה לנו שאנחנו סגורים, משלימים, סולחים ומקבלים מגיע דבר שיכול להיות קטן בהרבה מטלטלה של מוות וטורף לנו את הקלפים.
אני חושבת שכרגע את עוברת המון דברים רגשיים לא פשוטים והספק הזה מגדיש את הסאה במימד הנפשי.
אני חושבת שיש נשים שאף פעם לא מגיעות להשלמה והן מתעלות זאת למקומות כגון הוראה, אימוץ ואומנה במידה ובאמת לא מתאפשר יותר ויש כאלה נשים שממשיכות ויכולות להמשיך עד שהטבע עוצר אותן.
אני חושבת שכרגע עם כל הקושי את צריכה לתת לעצמך את הזמן לסיים עם הטלטלה שמתרחשת אצלך כרגע ולנסות לקבל את זה שכרגע זה נפתח כי זו תגובה מאד טבעית. אולי כשהתינוקת תיוולד הפתח יסגר, אולי בעוד כמה שבועות כשתסיימי עם סידורי הקבורה והבירוקרטיה ואולי לא וגם זה בסדר.
אבל נסי לא לכעוס על התחושה אלא לקבל אותה ולא לחשוב מה יהיה עם הבגדים או הנעליים כי את עוד לא שם. תחיי את העכשיו ותניחי כמה שתוכלי למה יהיה אחר כך. וגם אם תשמרי אצלך את הבגדים עוד שנה או חצי שנה או שנתיים או לעולם ועד. אז מה, את בטח שלא צריכה להחליט כעת במצב המאד לא פשוט הזה.
שוב חיבוק גדול!

 

[איןאריותכאלה]

עוגיה, תודה גדולה על החיבוק ועל שלל

התובנות, קיבלתי הרבה ממה שכתבת.