מממ... למעשה, כן ולא
הלוחשת לתינוקות טרייסי הוג אומרת שאמנם תינוקות יודעים מה הם רוצים, אבל ההורים צריכים לכוון אותם.
קחי דוגמא: אם תניקי לפי דרישה, מהר מאוד התינוק יחיה עליך וימצוץ בלי סוף ==> הכיף בקירבה יעלם תוך יומיים שלושה וישארו: 1. גוף כואב. 2. תינוק עם כאבי בטן, כי הוא אוכל קצת בכל פעם ומקבל המון לקטוז. 3. הורים ותינוק שלא ישנים נורמלית. 4. כאוס טוטלי בחיי היום-יום כי אי אפשר לתכן כלום, הרי שהתינוק יכול לדרוש לאכול בכל שניה. אם התסריט החביב לא מתקיים וכולם מרוצים - שיהיה לבריאות. אבל אם התסריט כן מתקיים, לפחות בחלקו, אז לא יותר נכון ללמד לאכול לעתים רחוקות יותר (ואז לעתים רחוקות עוד יותר... ועוד יותר...), כדי שכולם ישנו יותר טוב, כדי שיהיו פחות כאבי בטן וכדי שאפשר יהיה לתכנן את היום של המשפחה פחות או יותר?
 
ב-6-8 שבועות ראשונים כמובן אין עם מי לדבר ואין את מי לחנך, אבל לאחר מכן את בהחלט יכולה להתחיל לכוון את ביתך כדי שכל בני הבית יהיו בערך מרוצים. את לא חייבת לישון רע מעבר לשבועות בודדים ראשונים. אם אמא לא דואגת לעצמה (שינה, מנוחה, אוכל איכותי, טיפוח אישי, שיחות טלפון, זמן פייסבוק, התכרבלות עם הבעל), שום דבר טוב לא צומח מזה ואף אחד בבית לא יהיה מרוצה: לא אמא, לא אבא ולא התינוק.
 
קחו את הזמן למצוא את האיזון המשפחתי שלכם, זה לוקח לא יום ולא שבוע. מה עוד שתינוקות גדלים ומשתנים מהר. בגלל זה כתבתי לך שלא יציקו לך סבים וסבתות לפחות ב-3 החודשים הראשונים. אתם צריכים להיות רק שלושה, וכך תמצאו את הפתרונות להכל.