קצרים יום שבת - בסימן התאוששות

[melon]

קצרים יום שבת - בסימן התאוששות

מה מצב הרגליים של רצות תל אביב ? אפשר לטפס מדרגות ?

 

[melon]

תזכורת כיסים

אתמול בדרך מהאצטדיון לאוטו, מצאתי כרטיס אשראי שוחה לו בשלולית מים.
דג שכזה.
בטח משהו סיים לרוץ והוציא את המפתח מהכיס ונשר לו.... באסה. תזכורת לעצמי לסגור ריצרץ היטב ולבדוק שכל מה שלקחנו עדיין איתנו לפני שחוזרים.

(הכרטיס האבוד הוחזר לסניף הבנק).

חוצמזה - אם במים וכרטיסי אשראי עסקינן - קניתי בגד ים חדש , שזה מאוד "ביג דיל" בשבילי - לא אוהבת ולא מסתדרת עם הדבר הזה שנקרא בגד ים.. אבל הישן כבר ממש מתפורר לו. מקווה שהחדש יחזיק 5 שנים לפחות ....

 

[מור שלז]

תודה על התזכורת

ו... תתחדשי!
מאחלת לך שהחדש יחזיק פחות מ-5 שנים (כלומר שתזכי להשתמש הרבה פעמים שהוא יגמר עוד לפני התקופה הזו

)

 

[גמדים קטנים]

תתחדשי ותודה על התזכורת!

 

[מור שלז]

מרתון תל אביב: החגיגה הכי שווה בעיר

האמת שאני בקושי מספיקה לישון בימים אלו, לא כל שכן להתאמן... (וגם לא כל כך מספיקה להכנס לפורום - סליחה

)
העבודה החדשה שואבת אותי בטירוף (ככה זה בהתחלה כשאת מקימה חברה מאפס, ומתפקדת גם בתור סמנכ"ל פיתוח/הנדסה וגם בתור מנכל בפועל) ואני חייבת להתנהל לפי סדרי עדיפויות ברורים: משפחה, עבודה ובזמן שנותר אני משקיעה קודם כל במתאמנים שלי ובמחוייבות שלי כלפיהם כך שלא נשאר זמן להתאמן.

אבל אתמול היה מרתון תל אביב, תחרות מטרה עבורנו כקבוצה.
חלק גדול מן המתאמנים שלי רצו חצי מרתון - חלק בפעם הראשונה, חלק לשיפור תוצאה וגם מתאמן אחד שרץ מרתון.

אני באופן אישי ליויתי מתאמנת שלי, מ', שזה היה חצי המרתון הראשון שלה, אבל לפני 10 ימים נקעה את הרגל. מ' התאמנה כל כך יפה ומסודר כל התקופה הזו, מצאה את הדרך לשלב במיומנות בין ילדים, משפחה, אימונים וכל שאר החיים, שהיה לי ברור שאני עושה הכל כדי שהיא תזכה לחווית הנצחון המתוקה שמגיעה לה.

וכך, קבענו שאני אהיה הפייסרית האישית שלה. היתה לה תכנית קצבים מדוייקת לתחרות, שקבענו על סמך הטסטים שבדרך. היא תרגלה את הקצבים האלו שוב ושוב באימוני הטמפו הרבים וידעתי שאם רק הכל יהיה בסדר עם הקרסול - היא עושה את זה ובגדול.

ואכן כך היה.
היה מרגש לפני הזינוק לפגוש את החברים לקבוצה (מי שהצלחנו), להחליף חיבוקים, איחולי הצלחה ואז... יצאנו לדרך.

מ' רצה נפלא! אני בעיקר השגחתי על הקרסול, נתתי טיפים בחלקים הצפופים בזינוק ובסיום, וליד תחנות המים - לא רציתי שהיא תחליק ו/או תמעד על הקרסול.
לאורך הדרך בדקתי לשלומה, עודדתי, ושיקפתי לה כמה שהיא נראית טוב. היה לי ברור שהיא מסיימת בגדול.
בשלב מסויים פגשנו גם את א' - עוד מתאמן שלי, עם הרבה עומק באופניים, אבל מעט מאוד נסיון בריצה. הוא היה מלא התרגשות מהאופן שבו הצליח להגיע מאפס כמעט לחצי מרתון. רצנו איתו מעט, ואז ביקשתי ממ' להמשיך בקצב שלה ולא להתפתות להגביר.
חוץ מפעם אחת בשדרות רוטשילד שהיא נותרה מאחורי, והתלבטתי מעט מה לעשות ומשכתי אותה קדימה (פשוט כי סמכתי עליה שהיא יכולה) - מ' הכתיבה את הקצב. לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לרסן אותה קצת ולהזכיר לה לשמור על הקרסול.
היא עמדה בזמן היעד שלה בצורה מושלמת.
סיימנו את הריצה יד ביד כשאני עם דמעות של התרגשות בעיניים - בשבילה, וגם בשבילי כמאמנת.

לאחר מכן בדקנו את כל שאר הרצים מהקבוצה, וכולם זכו לחוויה מופלאה. מי שהתאמנו ברצינות כל התקופה הזו גם זכו לתוצאות נפלאות, שברו שיאים אישיים והוציאו תוצאות שלא חלמו שיכלו.

היה כיף, היה מרגש, ואז ... קיבלתי טלפון מהעבודה. ועזבתי בבהילות כדי להספיק לטפל בכמה נושאים דחופים (ערבות בנקאית שהייתי חייבת להוציא לפני שסוגרים את הבנק).

והאמת שהיום הזה היה אופייני כל כך לאורח החיים האינטנסיבי שלי בתקופה האחרונה... ככה זה כשאת אישה בספורט: משפחה, קריירה, אימונים והרבה הרבה אדרנלין מכל הכיוונים.

שבת שלום לכולן

 

[רצה רחוק]

אין לי מושג איך את עושה את זה...

מדהים אותי כמה נתינה אינסופית יש בך, למרות העומס האדיר שבו נתונים חייך, ובתוך הטירוף עם העבודה והמשפחה וההתנדבויות והאימונים של עצמך, את משלבת גם השקעה אדירה כמאמנת מסורה, מקצועית ויסודית. התרגשתי בשבילך לקרוא על ליווי המתאמנים שלך במרתון. זו זכות גדולה לרץ להיות מלווה על ידי מאמן, במיוחד כשמדובר בך!

 

[תנועה B]

גם לי אין מושג

אבל מור את אשת ברזל גם כשאת רצה שטח וגם כשאת רוכבת על אופני הרים.
בארץ, בחו"ל, עם המשפחה, עם החברים, בעבודה וגם פה.
אין מה לעשות

אבל באמת אין לי מושג איך את עושה את זה

 

[גברת ע]

קראתי והתרגשתי בשבילך

ובשביל הרצה שליווית, אפילו יותר מאיך שהרגשתי על עצמי באותו היום.

ידעתי שהסיכוי קלוש אבל קיוויתי אולי להתקל בך, וחשבתי עליך כל היום .

שיהיה שבוע נפלא!

 

[רצה רחוק]

סופ"ש דבש

כבר ביום חמישי התחילה אוירת סופ"ש אצלי. אחרי אימון שחיה קורע, המשכתי לחוף, ובדרך כבר החלטתי להמיר את אימון העליות בריצה קלה ולא מחייבת. רצתי לכיוון בת גלים, בדרך פגשתי את השכן חוזר, הצטרפתי אליו, קשקשנו עד שחזרנו לחוף דדו, הסתובבתי ויצאתי להשלמת מרחק.
ביום ששי רוב חברי הקבוצה היו במרתון תל אביב, ויצאתי עם אחד הבודדים שנשארו בצפון, לריצה במסלול התותח ביער עופר ובקעת כרם מהר"ל. בשבילו זו פעם ראשונה במסלול התותח, בשבילי חזרה למסלול אהוב וקשה ומדהים. כל הדרך קשקשנו, בעיקר אני, לא סתמתי את הפה בכל העליות, בדרך בסינגל הגוזמת פגשנו את חברצה ועוד חברץ, קבעתי איתה לקפה שאחרי בעין כרמל, ואכן אחרי הריצה התיישבנו לקפה, והצטרף אלינו עוד חברץ שרץ ביער עופר מסלול אחר. משם המשכתי לבריכה לשחיית שחרור נעימה.
הבוקר- רכיבת עליות בגליל המערבי. התחלנו בבית העמק, אחרי חימום קצרצר טיפוס ארוך לכפרים ג'ת ויאנוח, משם לכפר ורדים ואז גלישה אל מעלות, ירידה לכיוון כברי ופניה אל העליה של עין יעקב. העליה הזו החזירה אותנו למעלות ושוב גלשנו בירידה לצומת כברי, פנינו ימינה ותוך זמן קצר החל הטיפוס לעבדון ויערה. אבל בדרך חיכתה לנו העליה לישוב מנות- כמעט 4 ק"מ עליה, שאחריה מסתובבים, יורדים חזרה וממשיכים לטפס לעבדון ויערה. הרגליים עייפות, אבל הנפש רוצה עוד ועוד מכל היופי הזה: שמים כחולים, צמחיה ירודה, פרחים בשלל צבעים (על החרקים הייתי מוותרת, יותר מדי התנגשויות איתם), כבישים שקטים. למה אנחנו לא מגיעים לשם יותר??? מפה לשם צברנו כ-2000 מ' טיפוס על מרחק לא גדול (קצת יותר מ-90 ק"מ). החלטנו לוותר על הטיפוס לחניתה, נשמור אותו לשבת אחרת. תם לו עוד יום של כיף, ועוד מעט אצא לריצת שחרור בסינגלים ביער במסלול הבית

שוב ושוב אני מגלה כמה כיף לי לעשות הכל לשם ההנאה ללא שום מטרה גדולה מחייבת...

 

[broken mirror]

אפילו שרצתי רק 10

מרגישה בערך ככה..

אבל זאת הרגשה טובה

 

[גמדים קטנים]

ואני מבקשת, רצת "10 ק"מ", בלי "רק"

 

[melon]

הוצאת לי

את המילים מהמקלדת.
10 זה לא רק , וגם לא 5.
חוצמזה - המאמץ ב-10 יכול להיות מאוד גדול כי הקצב שונה מקצב חצי למשל

 

[broken mirror]

צודקות

 

[גברת ע]

שמחה שכתבת את זה...

כי התחלתי להתעצבן לרגע

 

[גמדים קטנים]

ריצה מופלאה

שילבנו פגישה עם חברים בפארק עם ריצת בוקר מאוחרת. נהדר לרוץ בלי עגלה. רצתי בפארק (אחרי שכל הריצות הקודמות שלי היו בטיילת), ופתאום התחלתי להזכר בריצות של "פעם", של 18 ק"מ ארקפה-ים וחזרה + פריסה, של רכיבות לריצה ואימון קונג פו אחרי, וככה המשכי ונזכרתי בעוד ועוד ריצות, עם "יש אומרים", בפארק, בחוץ, בירושלים, בים, בקנדה... כל מיני ריצות והרגשות באו לי לראש ככה סתם.
התלבטתי כמה לרוץ, אבל פספסתי את נקודת הסיבוב אז היקום החליט בשבילי. 7 ק"מ - המרחק הארוך ביותר שרצתי מזה שנה וחצי בערך. אולי יותר משנה וחצי... בקצב לא רע.
ובן הזוג החליט שעוד חודש וחצי נרוץ ביחד במרוץ 10, ושהוא יעשה מה שצריך כדי שאוכל להתאמן כראוי. והאמת, שאני לא מעזה לפנטז על הקצבים של פעם, אבל מאד רוצה לרדת משעה.
מרגש!

 

[תנועה B]

רגע של הגדרה עצמית

טוב, אחרי כשמונה שנים של ריצה, מתוכם כשלוש וחצי או קצת יותר כטריאתלטית (פחות או יותר) החלטתי שמגיע לי שעון דופק של "גדולים".
עד עכשיו היה לי פולאר פשוט, שממש היה 100% בשבילי. הרגשתי שאם אדע יותר מדי על הביצועים שלי אכנס למתח נוסף.
מצד שני... דגדג לי העניין של יתר הפונקציות שיש בשעונים. המון זמן אני בהתלבטות הזו. זו השקעה משמעותית גם כלכלית וגם רגשית עבורי (איך אתמודד עם ביצועים שהיו פעם... מהירים יותר??)
אבל אחרי התלבטויות רבות, וכיוון שהפולאר פשוט הפסיק יום אחד לעבוד (כנראה התכוון להגיד לי משהו...)
קניתי אתמול סונטו אמביט 2S חתיך, באדום.
מצחיק אבל ממש התרגשתי, והחוויה של הגדרה עצמית איכשהו נראתה לי נכונה עכשיו. כן, אני עוסקת בספורט ברצינות. כן, אני טריאתלטית.

ותודה לכל מי שהביאני עד הלום

 

[melon]

תתחדשי

ותהני.
אדום ! איזה יופי. אני בטוחה שתנצלי אותו היטב , נחשב שעון מעולה.

אגב, את טריאלתית בלי שום קשר לשעון.

 

[גמדים קטנים]

תתחדשי!

 

[galyam7]

מזמן לא ביקרתי כאן, ו-התגעגעתי אז באתי...

בקיצור, אני הולכת לרוץ את ה- 10 ק"מ של ירושלים בפעם הראשונה, בעוד מספר שבועות. מתאמנת עם קבוצה פעם בשבוע, משתדלת להתאמן שלוש פעמים בשבוע בסך הכל.
יש לי כאבים בשוקיים בזמן ריצה, מכיוון שזה משהו שלא היה לי בעבר, אני נוטה לחשוב, שאולי זה גם הנעליים.
יש למישהי המלצה על נעליים טובות לקנות בחנות (לא אקנה ברשת בלי למדוד)?

 

[galyam7]

רק להוסיף...

שהכאבים הם בעצם מקדימה, בשני הרגליים. וזה לא היה לי בעבר... מופיע בזמן ריצה, לרוב אני שוכחת מזה במהלך הריצה, אבל עדיין, זה סימן שמשהו לא תקין.