קצרים ליום חמישי
- פותח הנושא susieada
- פורסם בתאריך
רגעים מלחיצים במשרד
אני מגיעה בשעה הרגילה. קפה, מינלינג ומתחילה לעבוד.
כמה דקות אחר-כך מגיע אליי אחד העובדים האחרים במשרד. לא מדבר הרבה שם את היד שלי על החזה שלו. הוא בדופק מטורף.
מושיבה אותו על הכסא, נותנת לו כוס מים, מנסה להרגיע. הדופק משתולל, מתחיל לכאוב לו הצד השמאלי, צרבת.
מחליטים שאני לוקחת אותו למדא. הולכים את העשרה מטר לדלת, הבחור מתמוטט. הוא עם הכרה, נושם כבד מאד.
בחור צעיר, 40, היה בעברו מדריך ספינינג ושומר על אורך חיים בריא.
מרימים לו את הרגליים. מדברים, מחזיקים, מלטפים. קוראת למדא בינתיים.
הם עושים לי תחקיר בטחוני עד שהם מסכימים לשלוח אמבלונס ובסוף לא כותבים את הכתובת לגמרי נכון.
בינתיים קוראת לגלי מוואן סייז ששמחה להושיט עזרה ועושה את זה בצורה מעוררת הערכה. גם אם זה רק להרגיע.
מגיע מתנדב של מדא שהיה בסביבה וקיבל קריאה בביפר. מתחיל בפרוצדורה. המצב לא נראה טוב.
עוברות עוד כמה דקות (ארוכות). מגיעה ניידת טיפול נמרץ. מתחילים לטפל בו.
לא נראה שהמצב לגמרי משתפר. מחליטים לפנות אותו לבית החולים.
מראה מאד קשה של קולגה. אני מקווה שהכל יסתדר. מניחה שאני אלך לבקר אותו יותר מאוחר.
אני מגיעה בשעה הרגילה. קפה, מינלינג ומתחילה לעבוד.
כמה דקות אחר-כך מגיע אליי אחד העובדים האחרים במשרד. לא מדבר הרבה שם את היד שלי על החזה שלו. הוא בדופק מטורף.
מושיבה אותו על הכסא, נותנת לו כוס מים, מנסה להרגיע. הדופק משתולל, מתחיל לכאוב לו הצד השמאלי, צרבת.
מחליטים שאני לוקחת אותו למדא. הולכים את העשרה מטר לדלת, הבחור מתמוטט. הוא עם הכרה, נושם כבד מאד.
בחור צעיר, 40, היה בעברו מדריך ספינינג ושומר על אורך חיים בריא.
מרימים לו את הרגליים. מדברים, מחזיקים, מלטפים. קוראת למדא בינתיים.
הם עושים לי תחקיר בטחוני עד שהם מסכימים לשלוח אמבלונס ובסוף לא כותבים את הכתובת לגמרי נכון.
בינתיים קוראת לגלי מוואן סייז ששמחה להושיט עזרה ועושה את זה בצורה מעוררת הערכה. גם אם זה רק להרגיע.
מגיע מתנדב של מדא שהיה בסביבה וקיבל קריאה בביפר. מתחיל בפרוצדורה. המצב לא נראה טוב.
עוברות עוד כמה דקות (ארוכות). מגיעה ניידת טיפול נמרץ. מתחילים לטפל בו.
לא נראה שהמצב לגמרי משתפר. מחליטים לפנות אותו לבית החולים.
מראה מאד קשה של קולגה. אני מקווה שהכל יסתדר. מניחה שאני אלך לבקר אותו יותר מאוחר.
גמדים קטנים
New member
יו זה נשמע מחריד!
מקווה שיתאושש. כל הכבוד ששמרת על קור רוח.
מקווה שיתאושש. כל הכבוד ששמרת על קור רוח.
רכבת ההרים ממשיכה וחזרה לבית הספר
הרבה שינה לא היתה לי הלילה... עוד הייתי מלאת אדרנלין מהראיון, ואז שיחה אל תוך הלילה עם האיש שלי שנמצא בנסיעת עבודה מהצד השני של האוקיינוס, ואיך שהוא יצא שישנתי הלילה משהו כמו 4 שעות.
אבל ממש רציתי רכיבה טובה ורגועה, להוציא לאן שהוא את כל האנרגיות האלו, לסדר את הראש, לארגן את המחשבות.
וכך קמתי הבוקר ויצאתי (בחשיכה
) לרכיבת שטח עם חברים בשמורה החביבה עלי - שמורת חוף השרון.
איך שהגענו לנקודת המפגש, וראיתי את התותחים שהיו שם, הבנתי שאני בבעיה. מראש לא רציתי לרדוף בדופק גבוה במסלול טכני (עבורי) אחרי רוכבים חזקים ומהירים.
בסופו של דבר, אחרי שהבטחתי שוב ושוב למאמן ולכולם שאני מכירה את האיזור היטב ושיילכו להשתולל קדימה, נשארתי לי לבד לטיול רגוע בסינגלים. רכיבת נשמה אמיתית.
הייתי מאוד גאה בעצמי שידעתי להציב את הגבולות שלי ולהתעקש עליהם (למרות שהחברה לא הבינו מה קורה ובאמת הבטיחו להשאר איתי ולרכוב רגוע ובסבלנות - אבל זה נראה לי מתכון לאסון עבורי עם מעט שינה והלחץ שאני מעכבת אותם שוב ושוב).
בסופו של דבר יצא נפלא - הם רכבו מקדימה, התחרו ביניהם והשתוללו. אני רכבתי רגוע בקצב שלי, הורדתי רגל במקומות מפחידים ושמרתי על עצמי, ואז נפגשנו שוב וחזרנו יחד בסינגלים ברכיבה רגועה.
משם חזרה לרכבת ההרים הרגילה של החיים: אם חד הורית השבוע, ילדה חולה, מתבגר אחד שפתאום מבקש בספונטניות צהריים עם אמא (איזה כיף! כל כך לא מובן מאליו...) והרבה הרבה התעסקות בכל נושא הקריירה - עוד ראיונות, עוד נטוורקינג (אני כמובן במקביל גם מנסה לדאוג ולסייע לעובדים שלי שמחפשים עבודה), עוד לימוד - הכל מהכל.
ולמה חזרה לבית הספר? כי היום אני מתחילה קורס מאמני ריצה מתקדם בקמפוס שיאים. קורס שמתקיים בארץ בפעם הראשונה.
התרגשות גדולה, ואני די מצפה לזה אחרי שהקורס הקודם שעשיתי של מאמני ריצה היה מוצלח כל כך.
ההתרגשות גדולה אפילו יותר כי נתבקשתי להעביר הרצאה כחלק מהקורס, ואז כשראיתי את התכנים ואת הסילבוס מיד החלטתי שאני רוצה גם ונרשמתי.
אז היום אני חוזרת לספסל הלימודים, ומצפה מאוד להיחשף לעוד נושאים מעניינים ומתקדמים בתורת האימון ובאימוני ריצה.
מה שבטוח - יהיה מעניין.
יום נפלא לכולן
הרבה שינה לא היתה לי הלילה... עוד הייתי מלאת אדרנלין מהראיון, ואז שיחה אל תוך הלילה עם האיש שלי שנמצא בנסיעת עבודה מהצד השני של האוקיינוס, ואיך שהוא יצא שישנתי הלילה משהו כמו 4 שעות.
אבל ממש רציתי רכיבה טובה ורגועה, להוציא לאן שהוא את כל האנרגיות האלו, לסדר את הראש, לארגן את המחשבות.
וכך קמתי הבוקר ויצאתי (בחשיכה
איך שהגענו לנקודת המפגש, וראיתי את התותחים שהיו שם, הבנתי שאני בבעיה. מראש לא רציתי לרדוף בדופק גבוה במסלול טכני (עבורי) אחרי רוכבים חזקים ומהירים.
בסופו של דבר, אחרי שהבטחתי שוב ושוב למאמן ולכולם שאני מכירה את האיזור היטב ושיילכו להשתולל קדימה, נשארתי לי לבד לטיול רגוע בסינגלים. רכיבת נשמה אמיתית.
הייתי מאוד גאה בעצמי שידעתי להציב את הגבולות שלי ולהתעקש עליהם (למרות שהחברה לא הבינו מה קורה ובאמת הבטיחו להשאר איתי ולרכוב רגוע ובסבלנות - אבל זה נראה לי מתכון לאסון עבורי עם מעט שינה והלחץ שאני מעכבת אותם שוב ושוב).
בסופו של דבר יצא נפלא - הם רכבו מקדימה, התחרו ביניהם והשתוללו. אני רכבתי רגוע בקצב שלי, הורדתי רגל במקומות מפחידים ושמרתי על עצמי, ואז נפגשנו שוב וחזרנו יחד בסינגלים ברכיבה רגועה.
משם חזרה לרכבת ההרים הרגילה של החיים: אם חד הורית השבוע, ילדה חולה, מתבגר אחד שפתאום מבקש בספונטניות צהריים עם אמא (איזה כיף! כל כך לא מובן מאליו...) והרבה הרבה התעסקות בכל נושא הקריירה - עוד ראיונות, עוד נטוורקינג (אני כמובן במקביל גם מנסה לדאוג ולסייע לעובדים שלי שמחפשים עבודה), עוד לימוד - הכל מהכל.
ולמה חזרה לבית הספר? כי היום אני מתחילה קורס מאמני ריצה מתקדם בקמפוס שיאים. קורס שמתקיים בארץ בפעם הראשונה.
התרגשות גדולה, ואני די מצפה לזה אחרי שהקורס הקודם שעשיתי של מאמני ריצה היה מוצלח כל כך.
ההתרגשות גדולה אפילו יותר כי נתבקשתי להעביר הרצאה כחלק מהקורס, ואז כשראיתי את התכנים ואת הסילבוס מיד החלטתי שאני רוצה גם ונרשמתי.
אז היום אני חוזרת לספסל הלימודים, ומצפה מאוד להיחשף לעוד נושאים מעניינים ומתקדמים בתורת האימון ובאימוני ריצה.
מה שבטוח - יהיה מעניין.
יום נפלא לכולן
נשמע מבטיח
גם אני חד הורית השבוע. טופחת לעצמי על השכם שהצלחתי במשימה של לעמוד בתכנית השבועית ולעשות את ארבעת האימוני בקר על פי התכנון.
אפילו זה גרם לי להעלות קצת את הקצב ריצה כי הייתי חיבת להתייצב ברבע לשבע בבית לארגן את הסנדביצ'ים ולהעיר את הילדים (ועל הדרך לשתות משהו, לאכול, להתקלח ולצאת..).
מחכה לשמוע תובנות מהקורס הקרב
גם אני חד הורית השבוע. טופחת לעצמי על השכם שהצלחתי במשימה של לעמוד בתכנית השבועית ולעשות את ארבעת האימוני בקר על פי התכנון.
אפילו זה גרם לי להעלות קצת את הקצב ריצה כי הייתי חיבת להתייצב ברבע לשבע בבית לארגן את הסנדביצ'ים ולהעיר את הילדים (ועל הדרך לשתות משהו, לאכול, להתקלח ולצאת..).
מחכה לשמוע תובנות מהקורס הקרב
לגמרי טפיחה על השכם
לא פשוט כל נושא החד הוריות הזה שמשבש פתאום את כל השגרה...
באמת מגיעה לך טפיחה ענקית על השכם שהצלחת במשימה הזו של עמידה בתכנית השבועית, עם כל אימוני הבוקר.
כל הכבוד
הקורס היום היה נהדר! כל מה שציפיתי לו ומעבר לזה. העמקנו עוד בתכנון תכניות אימונים בהתאם לענף, למטרה, איך מנתחים את אופי המאמץ, צפי לנקודות משבר ועוד. אני בהחלט מצפה כבר לפעם הבאה...
לא פשוט כל נושא החד הוריות הזה שמשבש פתאום את כל השגרה...
באמת מגיעה לך טפיחה ענקית על השכם שהצלחת במשימה הזו של עמידה בתכנית השבועית, עם כל אימוני הבוקר.
כל הכבוד
הקורס היום היה נהדר! כל מה שציפיתי לו ומעבר לזה. העמקנו עוד בתכנון תכניות אימונים בהתאם לענף, למטרה, איך מנתחים את אופי המאמץ, צפי לנקודות משבר ועוד. אני בהחלט מצפה כבר לפעם הבאה...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.