קצרים ליום ראשון: שבוע טוב

[מור שלז]

קצרים ליום ראשון: שבוע טוב

שבוע נפלא לכולן,
הלוואי והשבוע נצעד כולנו עוד צעד קטן קדימה, לכיוון המטרות שלנו
כל אחת בדרך שלה, בכיוון שלה

 

[מור שלז]

מנסה לאסוף את עצמי ולצאת לריצה...

קמתי היום ב-4:30, להפרד מהאיש שלי שטס לנסיעת עבודה וכבר לא חזרתי למיטה.
אז ישבתי, עבדתי על תכניות אימון למתאמנים שלי, ואז הערתי את הילדים, התארגנו והבאתי אותם לבית ספר.

ועכשיו, עכשיו אני צריכה לצאת לאימון שלי.
בתכנית עוד שעתיים ורבע ריצת נפח, להשלים את בלוק סוף השבוע הזה.

ואני מתקשה לאסוף את עצמי. הרגליים עייפות מהנפח של שישי ושל שבת, ובכלל שבוע שעבר היה שבוע עמוס.

אז אני מנסה את הטקטיקה של לכתוב כאן בפורום, להצהיר על כוונות שחור על גבי פורום, ואז ללחוץ מהר על "שלח" לפני שאני מתחרטת.

מכאן כבר לא תהיה דרך חזרה...
1, 2, 3 ... שלח!

 

[perach22]

זהו אבוד לך

עכשיו מצפים לעדכון שאחרי.... כיף לקרא אותך..
יאללה תצ'אי בחוץ'..

 

[מור שלז]

רגעים קטנים של יופי: לרוץ בעקבות הלב

מתברר שלכתוב בפורום זו באמת שיטה נהדרת ליצירת מחוייבות עצמית.

אכן יצאתי לרוץ. סך הכל שעתיים ועשרים של ריצה לא קלה, אבל גם לא קשה יותר מהצפוי.
אין מה לעשות ריצת הנפח האחרונה בבלוק גב לגב לגב היא תמיד הקשה מכולן... והפעם הייתי מוכנה לזה.

אז שמתי נעלי ריצה ויצאתי מהבית ופשוט רצתי, רצתי בעקבות הלב, לאן שהלב רצה הרגליים פשוט לקחו אותו.
ומצאתי את עצמי בים, ומשם רצה לאורך החוף עם הצדפים עוד ועוד צפונה
והגעתי לסידנא עלי ומשם חזרה הביתה.

וכמובן שכל הדרך שמעתי הרצאות ופודקאסטים בטלפון, ורשמתי לעצמי טכנולוגיות חדשות להוסיף לרשימת הלימוד שלי, לרשימת הבדיקות.
ובנימה אופטימית זו, אני הולכת להתכונן לעוד יום של פגישות... (

אבל קודם כמה תמונות מכל היופי הזה

 

[מור שלז]

לרוץ עם הצדפים

 

[מור שלז]

בית הפסלים

 

[מור שלז]

מבט מלמעלה על הנוף

 

[מור שלז]

מסגד סידנא עלי

 

[מור שלז]

שותף לדרך (מזל שלא דרסתי אותו בלי לשים לב)

 

[perach22]

תוצאות נפלאות... תרתי משמע..

 

[רצה רחוק]

החיים שלך דבש!

דמייני לעצמך, שבזמן שרצת בעקבות הלב שלך (משום מה מזכיר לי את מרקו שרץ ומחפש את אמא שלו...), מישהי אחרת, בחלק אחר של המדינה, ישבה ועמדה לסירוגין בבית המשפט, מול שופט צנון חסר סבלנות, חסר מזג שיפוטי וגם מכוער בנוסף לכל הצרות, מול צד שכנגד מגעיל מאין כמוהו, גם הוא מכוער מבפנים ומבחוץ, אחד שגורם לך לרצות להרוג את כל הקולגות שלך או לשרוף את המועדון ולעבור לספורט במשרה מלאה, עם שורת עדים שצריך לחקור אותם, כשהעדים שלך מעצבנים והעדים שלו שקרנים... כמה טוב לך שיכולת פשוט לרוץ ולרוץ ולרוץ! איפה האייקון של זו שמקנאהההה?

 

[תנועה B]

פולניה

קרן, ענק מה שכתבת למור! שיא הפולניות!!
כשאת תתחרי באילת ובכל התמונות נראה אותך מחייכת בורוד או אדום ... אנחנו נכתוב לך שסבלנו בקור / מדכאון / מקנאה או השד יודע מה.
קראתי את מה שכתבת וחייכתי לי.
תמשיכי להנות חברה יקרה!!!

 

[רצה רחוק]

 

[טרופית יפה]

היום מנוחה

כל הגוף שלי צועק הצילו. בשישי יצאתי לריצה שהפכה בטעות לריצת שטח ואני זרמתי עם זה (ניסיתי מסלול חדש ואיך שהוא הגעתי לשדות).
אחרי 4 ק"מ נתפס לי השריר ברגל והיה ברור שאני לא יכולה לרוץ יותר.
אז הלכתי הביתה 5 ק"מ בקצב איטי.

הבת שלי נזפה בי ואמרה שאני מגזימה ואני צריכה להוריד את הקצב. נתנה לי הרצאה שלמה שזה לא סביר לרוץ 7 ק"מ אחרי חודש אימונים ואם תהיה לי פציעה, היא תחזור כל הזמן. יהיו עוד מרתונים, ואפשר לוותר על מרתון ת"א. מכיוון שקיבלתי בשיחה הזאת את תפקיד המתבגרת העקשנית אמרתי שאני מוכנה להתפשר על מקצה של 5 ק"מ והיא גלגלה את עיניה בנוסח - אין אם מי לדבר ואני את שלי אמרתי.

היום אני הולכת לעיסוי שישחרר את כל השרירים התפוסים שלי.

 

[גמדים קטנים]

אני עם הבת שלך

אבל יפה שאתן יודעות להחליף תפקידים.
מנוחה נעימה והתאוששות טובה לרגליים

 

[מור שלז]

אני עם גמדים (ועם הבת שלך

)

 

[גמדים קטנים]

הגוף עובד קשה

נראה לי שאני מתחילה להתרגל לעומס של המנשא, למרות שהרגליים מתלוננות די הרבה. אני מסתובת איתו הרבה וזה כבר קל יותר. אתמול רצתי 10 דקות והרגשתי כמה אני לא בכושר, אז לא דחפתי יותר מזה. נראה בזמן אימון חיזוקים. אחרי הכל, הספירה לאחור לגיל 6 חודשים ממשיכה - ואז אוכל לצאת לרוץ עם העגלה מתי שארצה.

 

[מור שלז]

לא חשבתי שאפשר להתרגל למנשא הזה

כל הכבוד. אני לא הצלחתי לשרוד עם הבייבי ביורן, רק עם האינדיאני. זה מרשים מאוד! את מרגישה את העומס על הרגליים? לא על הגב?

כמה זמן עוד לספירה לאחור?

 

[גמדים קטנים]

כן, כי ההתחלה נורא קשה

לעומת המנשאים ה"טבעיים", שפשוט לא מרגישים אותם - פה יש תינוק ענק תלוי לך על הצוואר... מרגיש כמו לקחת דב לטיול.
אבל להכל מתרגלים, אני מניחה. וזה כרגע הדבר היחיד שמרגיע אותו ברגעים הקשים. עדיין קשה לי מאד בעליות אז מזל שאני גרה בתל אביב.
עוד 3 שבועות!!!

 

[ממה מיה]

המנשא היה הצלה עבורי

בילד הראשון כפי שבסיפרתי, ההרגעה היחדיה בתקופת הקוליק היתה על המנשא של בביבי ביורן (גרנו אז בשבדיה המולדת של בייבי ביורן) כשאני הולכת על ההליכון.
כשהיו התאומים, הבת סרבה בכל תוקף לשכב בעגלה והיתה מקימה צרחות שהעירו את כל השכונה, אז בד"כ היו טיולים כשהיא על המנשא והתאום שלה ואחיו בן הארבע בעגלה..
הכי כיף כשהם מגיעים לגיל ארבעה חודשים ואפשר לסובב אותם עם הפנים החוצה!
אבל חיבת להיות כנה ולספר לך שהמנשא בהחלט תרם לכאבי הגב והברכיים באותה תקופה (יחד עם סחיבת הסלקלים במדרגות)