דו-קיום דו-גלגלי או איך הייתי עלוקה הבוקר
הבוקר השכמתי קום אחרי מעט מדי שינה ויותר מדי אלכוהול ערב קודם (אם יש סיבה לחגוג, אז חוגגים, לא?
)
ואחרי אימון טכניקה שהעברתי למתאמנים שלי המשכנו יחד לאופניים בראש ציפור.
הרגליים הרגישו כבדות, לא לגמרי נפתחו, ואז פתאום הופיע חבר לקבוצה שמתאמן לאיש ברזל. איך שהוא הקצב שלו היה לי גבוה מדי בשביל להוביל, אבל לשבת בגלגל שלו (או כמו שזה נקרא בז'רגון של הרוכבים: עלוקת גלגל) - היה אחלה.
התנצלתי שאני לא מספיק בכושר בשביל להוביל לאורך זמן, ועברנו לאימון שבו אני פשוט יושבת לו על הגלגל לאורך כל הרכיבה.
בסופו של דבר - שנינו נהנינו. הוא זכה לאימון נג"ש מצויין, והידיעה שיש מישהו על הגלגל שלו עזרה לו לשמור על ריכוז (הוא כבר הודיע לי שלבד לא היה מצליח לשמור על המהירויות האלו), ואני נהניתי מאימון אירובי משובח, ועוד קצת תרגול במיומנות שקצת אבדה לי של "לתפוס גלגל".
בוקר משובח של דו-קיום דו-גלגלי.
מסתבר שיש פעמים שלהיות עלוקה דווקא מועיל לשני הצדדים
יום נפלא ושנת 2014 נפלאה לכולן