קצרים ליום שישי: סופ"ש כבר כאן

[מור שלז]

קצרים ליום שישי: סופ"ש כבר כאן

סופשבוע נפלא וחג שמח

 

[מור שלז]

ריצה מודולרית... סופו של שבוע קשה

התכנית שלי בימים אלו היא פאזל בלתי אפשרי שמנסה להתאים את כל האילוצים הרגילים של החיים, משפחה, עבודה ועכשיו גם חיפושי עבודה יחד עם העובדה ששלוש פעמים בשבוע אני מאמנת בבוקר.
לא פשוט, בטח לא כשיש לי מטרה שאפתנית ברקע (עדין כתובה בעפרון... עוד מעט אני אתבשל מספיק לספר כאן).

וכך מצאתי את עצמי בבוקר מחלקת ריצה של שעתיים וחצי לשלושה לופים: סיבוב ראשון עם הקבוצה, סיבוב שני לבד בירקון המזרחי (בזמן שהם רכבו על אופניים) וסיבוב שלישי שוב עם החברה שלי מהקבוצה שהשלימו לדואתלון.

היה נחמד לחזור לרוץ שעתיים וחצי.
היה נחמד להיות קצת לבד, זמן לעצמי עם המחשבות.
לא פשוטה לי ההתמודדות עכשיו. חוסר הודאות הזה, העובדה שאני לא יודעת מה יהיה איתי אחרי הראשון לינואר.
לא פשוט לי לסגור את מה שהקמתי, את מה שהפך לבית השני שלי, אחרי 12 שנים.
והשבוע הזה מרגיש כמו רכבת הרים. לפעמים אני מתמודדת, אופטימית, מסתכלת על הכל כעל הזדמנות למשהו חדש, משהו שונה.
ולפעמים אני למטה, בשפל ודי מבואסת.

ובינינו, גם עם מה שקורה כרגע בפורום לא קל לי. לא קל לאסוף את עצמי מהמקום שבו אני נמצאת מבחינה מקצועית, ובמקום לקחת פסק זמן, להכנס כל יום מחדש ולנסות להיות כאן, ולהביא את עצמי בצורה הכי אמיתית שאני יודעת.
והרבה ממה שמעסיק אותי בימים אלו בתחום הספורטיבי זה האימון, אבל כשזה מתקבל בתור "שופוני" וחוסר צניעות ואנטי תזה של העצמה שזו הסיבה שבשבילה הקמתי את הפורום הזה, קשה לי עם זה.
אני מבינה שזה לא נקרא טוב לאנשים (למרות שכשהתחלתי לאמן תיאמתי את זה מראש מול סוזי ומול הנהלת תפוז, והחלטנו שזה בסדר - במיוחד שאני לא רואה מזה כסף - הכל נתרם לעמותה להעצמת נשים בספורט ולטריאתלון נשים) ואני אחזור להפריד. אשתדל להביא רק את עצמי כמתאמנת, גם אם זה אומר שיהיה לי הרבה פחות מה לכתוב בימים אלו.

אז כן, ממש הייתי זקוקה לריצה הארוכה הזו בשביל לארגן לעצמי את כל המחשבות.
ולא שהריצה פתרה לי את כל הבעיות, אבל אין ספק שאחרי ריצה שכזו הדברים נראים קצת פחות קשים, קצת פחות נוראיים, וחוסר הודאות הזה הופך לקצת יותר נסבל...

וכמו תמיד אני מוצאת את עצמי חושבת: מזל שיש את הריצה
ומזל שבתכנית שלי היו הבוקר הרבה יותר מ-20 ק"מ של ריצה, כי ממש הייתי זקוקה לזה.

סופשבוע נפלא לכולן

 

[אמא לאינדיאנים]

קשה לי לקרוא אותך ככה

ואני כן מבקשת שתמשיכי לכתוב גם כמאמנת, אני זקוקה להסברים ותיאורים שלך.

ולמרות הקושי אני מוקסמת כל פעם מחדש מהכוחות שאת אוספת על מנת לעמוד באימונים הכל כך קשים שלך (גם אם לפעמים את לא תופסת אותם כקשים).

ומקווה שאחרי שבוע קשה יבוא אחד טוב יותר.

ולסיום - אין ספק שאני סקרנית לגבי העיפרון....

 

[חולת המירוץ]

גם אני שמחה לשמוע את התיאורים שלך בתור מאמנת

אני לומדת מזה הרבה...
מקווה שהאנדורפינים של הריצה הביאו חיוכים ואפשרות לראות את העולם עם משקפיים מעט ורודים יותר

שבת שלום...

 

[רצה רחוק]

אוולין, אל תלכי...

מעולם לא ראיתי בתכנים שלך שמץ של שיווק עצמי, וכמו רבות כאן נהניתי לקרוא אותך גם כמאמנת, במעט שהספקנו לקרוא. אני מקווה שתרשי לעצמך להמשיך ולהביא מה שמעסיק אותך, מכל זוית שהיא, כמאמנת או כמתאמנת. מקווה שחוסר הוודאות ינה את מקומו לוודאות מבורכת וטובה.

 

[ממה מיה]

הלו ??? מישהו בבית???

אם אלו המחשבות שבאו לך בריצה אז אולי באמת שווה לשקול עוד הוספה של שעה נוספת לריקון מחשבות לא רלוונטיות. זה פורום נשים בספורט, נשים בספורט יכולות להיות התאמנות, מאמנות או סתם חובבנות וצופות. כולן פה מעצימות זו את זו ובעיני זה מאד מעצים שמנהלת הפורום היא בראש ובראשונה אשה, ובהמשך כזו עם עוצמות. קריירה כפולה גם בעולם העסקים וגם בעולם הספורט וכוחות נפש עצומים לקום מעל גל המשברים, הפציעות, הכישלונות ולהמריא מחדש.

 

[ממה מיה]

הלו ??? מישהו בבית???

אם אלו המחשבות שבאו לך בריצה אז אולי באמת שווה לשקול עוד הוספה של שעה נוספת לריקון מחשבות לא רלוונטיות. זה פורום נשים בספורט, נשים בספורט יכולות להיות התאמנות, מאמנות או סתם חובבנות וצופות. כולן פה מעצימות זו את זו ובעיני זה מאד מעצים שמנהלת הפורום היא בראש ובראשונה אשה, ובהמשך כזו עם עוצמות. קריירה כפולה גם בעולם העסקים וגם בעולם הספורט וכוחות נפש עצומים לקום מעל גל המשברים, הפציעות, הכישלונות ולהמריא מחדש.

 

[ממה מיה]

הלו ??? מישהו בבית???

אם אלו המחשבות שבאו לך בריצה אז אולי באמת שווה לשקול עוד הוספה של שעה נוספת לריקון מחשבות לא רלוונטיות. זה פורום נשים בספורט, נשים בספורט יכולות להיות התאמנות, מאמנות או סתם חובבנות וצופות. כולן פה מעצימות זו את זו ובעיני זה מאד מעצים שמנהלת הפורום היא בראש ובראשונה אשה, ובהמשך כזו עם עוצמות. קריירה כפולה גם בעולם העסקים וגם בעולם הספורט וכוחות נפש עצומים לקום מעל גל המשברים, הפציעות, הכישלונות ולהמריא מחדש.

 

[טלאיל]

כנראה שפיספסתי משהו...

כי ממש לא הבנתי למה את מתכוונת.
אני יכולה רק להעיד על עצמי, שאני מאוד נהנית לקרוא אותך, הרבה פעמים אני שואבת ממך כוחות, הנתינה שלך, מדהימה אותי כל פעם מחדש.
גם כמתאמנת וגם כמאמנת אני אוהבת לקרוא את מה שיש לך להגיד. בבקשה תמשיכי.
מאחלת לך המון בהצלחה!

 

[גמדים קטנים]

הפיל שבפורום

בתקופה האחרונה עזבו בשקט כמה נשים שהסגנון הפסיק להתאים להן. לא חושבת שהסיבה שמור ציינה למעלה היא הסיבה. אבל חל שינוי בפורום, וגם לדעתי הוא לא שינוי לטובה. אני נשארת כי אני תמיד חושבת "איפה הייתי בלי הפורום הזה?!" ואני רוצה שגם לאחרות יהיה אותו.

 

[אמא לאינדיאנים]

זו בדיוק ההרגשה שלי!

ודווקא בגלל שהיום כאילו יותר קל לי, וכאילו יש לי את המסגרת הקבוצתית התומכת זה בדיוק הזמן שלי ללמוד יותר ולהנות מהתמיכה המדהימה של הפורום.

 

[מור שלז]

הזדמנות להודות לשתיכן שאתן כאן

לאורך השנים ראינו המון גולשות בפורום שהיו כאן תקופה מסויימת, שאלו, שיתפו, התייעצו ויעצו ואז בשלב מסויים זה כבר לא התאים יותר, וזה בסדר.

ומצד שני, התמיכה הזו והשיתוף, דווקא ממי שותיקות, וכבר לא כל כך זקוקות לזה, אבל זוכרות טוב את ההרגשה בתחילת הדרך - עוזרת כל כך.

אז תודה שאתן כאן

(ואגב, אני לא מתעלמת מהפיל שבפורום, אבל מעדיפה להמשיך את זה בפרטי, ואולי נפתח שרשור אחר, אחרי שאני אסתנכרן מול סוזי)

 

[oggi2]

טוב, אני מוסיפה לך עוד 15 ק' ריצה ואז נדבר שו

שוב.
אני גם מרגישה שפיספסתי משהו, אף פעם לא הרגשתי שזה לא נקרא טוב, את מאמנת ומתאמנת ועוד כמה דברים ותמיד כותבת כאן באופן לא מתנשא ולא של שיווק עצמי, כמו עוד כמה בעלות מקצוע פה בפורום, יש לך את הידע ואת היכולת להעביר את זה, אז למה לחסוך מאיתנו?
הפורמט הזה עובד טוב גם במקרה שלך, זה לא שכל עצה שלך נחתמת בהמלצה להצטרף לקבוצה ובאיום מוסתר שאם אל כן, זה לא יעבוד (כמו שלפעמים קורה עם כל מיני מאמנים ומטפלים) , לא ראיתי פה אף פעם פרסומת חבויה, ם לא בעצות הלא מעטות שנתת בפרטי.
אז תביאי, תביאי.
ואני מקווה שהתקופה הזו תרגע ומצאי את עצמך במקום טוב ורגוע.
שבת שלום וריצות מוצלחות

 

[קיץ 2011]

כנראה שגם אני במפספסות

אמנם לא כותבת הרבה, אבל נהנית לקרוא אותך (ויודעת שזה לא הוגן שאני בעיקר קוראת ולא מגיבה כמעט- אני לא מוצאת שיש לי הרבה מה לכתוב).
זוכרת כשהתחלת לאמן.

מכיוון שקודם כתבת בפורום ואחרי זה התחלת לאמן, ובתכלס, את בין אלו שמחזיקות את הפורום, אני לא רואה שום סיבה לצנזר את מה שאת כותבת. מי שלא יאה לא- לא חייבת לקורא. כל אחת פה בוגרת ומחליטה לבד מה לקרוא.

בשבילי, כאחת שרצה לבד, ללא מאמן, ולאט לאט עולה במרחקים, חשוב מאוד לקרוא אותך. אני לומדת המון מהחוויות שלך הן כרצה והן כמאמנת.

בקיצור, עם כל מה שיושב לך על הראש לאחרונה, באמת הגיע הזמן כנראה לסנן חלק מהדברים (ושוב, אין לי מושג על מה את מדברת. כנראה שפיספסתי).

 

[melon]

אבל אבל אבל ....

חשבת על זה שזה יתרון עצום בשבילנו שאת חובשת את כובע המאמנת ? הידע והשיתוף שלך הם יקרים מפז.
(וזה שוב הזדמנות להודות לך ולסוזי על הבית התומך שיצרתן ועל ההשקעה והזמן)
לא ברור לי האם הדברים נכתבו על רקע אמירה כלשהי או שזה מה שאת מרגישה בעצמך אבל לי אישית יהיה חבל לא לקרוא את מה שאת כותבת כמאמנת.
אז את מוזמנת לשתף עוד. אני אשמח לקרוא.

 

[tamark4]

WTF

מור, זה אחד ההזויים !
תביאי את עצמך כמו תמיד, בטבעיות. צריך מידה גדולה של ניתוק מהמציאות לראות בזה שופוני. אני שמחה לקרוא על ההתנסויות שלך כמאמנת, בעיקר בתחילת הדרך בשלב של ההתלהבות הראשונית. ואגב, יש תקופות שפחות קל לחלוק ולשתף ובעייני זה בסדר גמור גם כמנהלת הפורום.
הרי תמיד יהיו נשמות טובות שיהיה להן משהו טוב להגיד... בלי יותר מדי קשר למציאות.
ולגבי החופשה הכפויה, היו לי תקופות כאלו, לא של חוסר עבודה אלא עבודה חלקית ובדרך כלל הצטערתי אח"כ שלא ניצלתי את זה יותר ושלא הייתי יותר נינוחה עם הזמן הפנוי הזה. בסופו של דבר זו מתנה.

 

[מור שלז]

תודה רבה לכולכן. המילה הטובה הזו עוזרת כל כך

אני ממשיכה לחשוב על הנושא הזה, מה להביא מעצמי, כמה ואיך, ואני מודה שבמקום מסויים מה שכתבתן מאזן. עוד לא הגעתי להחלטה ביני לבין עצמי, אני מניחה שאני אחליט תוך כדי תנועה.

ותודה על המילה הטובה הזו שעוזרת כל כך
http://www.youtube.com/watch?v=KrT1Gq_gVV0

 

[INBAL PA]

לא ברור לי איך קוראים את זה כשופוני

זה הרי כ"כ ברור שכל מה שאת כותבת - זה חלק ממך, וכמו שאנחנו משתפות בהישגים והתלבטויות גם את משתפת, והשיתוף שלך כ"כ עוזר...
את אדם נדיר, ומאמנת נדירה, הנתינה הזאת בכל המקומות,זה משהו שלא רואים בד"כ.
לך (ולפורום) יש חלק גדול מאוד בהתמדה שלי בספורט, ובגירוש כל מיני פחדים, ובלראות איך אפשר להיות גם אמא, גם קרייריסטית, וגם ספורטאית, ולהיות מדהימה בכל התחומים ולא לוותר לעצמך גם כשקשה.
והקשיים שלך מראים שאת אנושית כמו כולנו, ועוברת דברים כמו כולנו, וזה כ"כ עוזר לקרוא את זה שזה לא יאומן. סליחה אם זה נקרא כאילו אני שמחה מזה, אני באמת לא, אבל מהשיתוף אפשר ללמוד המון.
אז אמנם אני לא פה כל יום, אבל כל פעם שאני קוראת פוסט שלך - כ"כ רואים שזה בא מהלב...גם אם את כותבת על ריצה שהיתה לך בדרך לעבודה, וגם על התגברות על שדים ברכיבה, וגם האימונים שאת מעבירה והגאווה מהקבוצה.
כנראה שדברים נקראים לפי הפילטר של המשקפיים שמרכיבים בשביל לקרוא אותם. ולי באמת יהיה מאוד חבל - לא רק כי יחסרו לי התאורים של האימונים ( כי גם מזה אפשר ללמוד לא מעט) אלא כי תצטרכי לחשוב פעמיים לגבי מה את משתפת ומה לא, וזה לגמרי יהרוס את הכנות הזאת והשיתוף המדהים... טוב, לא לגמרי יהרוס, אבל -חבל...
בהמון המון הערכה , ענבל.

 

[אמא לאינדיאנים]

ריצת נשמה

יום שישי, הילדים בחופש ואני מצטרפת לריצה הקבוצתית. השטחים והמרחבים של בארי במלוא תפארתם. רצים בקבוצות קצב שונות, מידי פעם חוזרים לאסוף את האחרונים, עצירות צילום כיאה לטיול שנתי

ובסוף ארוחה קלה ושיחה על מירוץ / ריצה קהילתית שאנחנו מארגנים.

חוזרת הבית ליום רגוע (בלי נסיעות, בלי סידורים, פשוט זמן בית), ארוחת בוקר מפנקת מהאיש שלי, מנוחת צהרים, הדלקת נרות בערב, אפית עוגות לארוחת ערב אצל הסבים....יותר מזה אנחנו לא צריכים!

שבת שלום וחג שמח!

 

[מור שלז]

ריצות טיול, ריצות נשמה

איזה כיף לקרוא אותך ככה: באמת יותר מזה לא צריכים.

ומקסים בעיני התיאור של הריצה הקבוצתית שלכם, שנעשית בלי לחץ, כשמידי פעם חוזרים לאסוף את האחרונים, עם עצירות טיול והנאה מהטבע.
אלו הריצות שאני אוהבת יותר מהכל

שאלת סקרנות: מה עושים אצלכם עם המסלול בריצה קבוצתית שכזו? מפרסמים מסלול מראש? איך?
איך דואגים שבחלוקה לכמה קבוצות קצב, אף אחד ואף קבוצה לא יילכו לאיבוד?