טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי
הטירוף בעבודה החדשה ממשיך (טירוף טוב, טפו טפו
לא מתלוננת) ואם זה לא מספיק, אז גם השבוע אני שוב אם חד הורית, וגם הגדול השתתף עם הקבוצה שלו והרובוט שבנו ב-FIRST, כך שבכלל לא נשאר לי זמן לנשום.
ההשכמות לבית ספר הפכו להיות שתי משמרות: משמרת ראשונה בשש, הסעה לתחרות הרובוטיקה, ומשמרת שנייה לקטנה בשבע והסעה לבית ספר.
משם לעבודה, לימים שנמשכים לפעמים 12 שעות במשרד, ואז עוד שעתיים בבית.
טירוף, וכמובן שלא ממש נשאר לי זמן להתאמן במצב הזה.
אבל אתמול, הסתיימו תחרויות הרובוטיקה ואני זכיתי להנות מרכיבת שטח ראשונה מזה חודש וחצי.
קצת מפחיד אני מודה, לעלות חזרה על אופני שטח. כל ירידה, מדרגה או מעבר אבנים הקפיץ לי את הלב, אבל התמודדתי, בקצב שלי.
והבוקר חזרה לאימון אינטרוולים קורע באופני הכביש.
שוב ושוב הודעתי שזה האינטרוול האחרון, ושוב ושוב נצמדתי לפלוטון בכל כוחי.
היה כיף.
כיף לחזור לאופניים, כיף להרגיש את הדופק עולה, את הרוח בפנים, להפגש עם חברים לקבוצה.
מקווה שזו תחילתה של תקופה מאוזנת יותר עבורי, עם שילוב של ריצה ואופניים לצד העבודה החלומית והמשפחה
סופשבוע נפלא לכולן