ימים של ניסיונות לשמור על שגרה
ממה להתחיל...??!
בלילה בין רביעי לחמישי מזעיקים אותנו לבית חולים זיו בצפת, הבכורה שהיתה בטיול תנועה באזור פונתה לשם עם כאבי בטן חזקים ואחרי בירור מסתבר שיש לנתח. בחמישי בבוקר הניתוח, הוצאה סיסטה גדולה ומזוהמת מהשחלה. אחרי פחות מ24 שעות אנחנו בדרך הביתה. היא מחלימה ומתאוששת ומשערת שתוך מספר ימים הסיפור מאחוריה.
ומה בבית?....שוב הסלמה באזור, שוב ירי קסאמים, שוב תחושת חוסר ביטחון, שוב הכל בזמן שהילדים בחופשה.
ודווקא בתקופות כאלו אני מנסה לשמר שגרה כלשהי, שגרה שמותאמת לאילוצים, מרגישה שזו דרך ההתמודדות שלי.
בשבת רצתי ריצה ארוכה במקום רכיבה, כבר מזמן לא רצתי את המרחק הזה, למעשה מאז ההכנות לחצי מרתון בפברואר, אבל הנפש שלי היתה זקוקה לריצה ארוכה שלי עם עצמי.
אתמול, ביום ראשון ריצה קצרה ובערב אימון שחיה. והבוקר שונה אימון האופנים של הקבוצה, שמתקיים ממש טווח אפס מהגבול, לאימון ריצה רחוק יותר, אבל היה לילה מאוד לא שקט ובקושי ישנו שויתרנו על האימון. יחד עם זאת ביקשתי וקיבלתי מהמאמן תוכנית שחיה, על מנת להשתתף במשחה של 5 קילומטר, אז הלכתי לעשות את האימון, בבריכת הקיבוץ. מעניין לעשות אימון כזה לבד, אימון ארוך וקשה אבל היה אחלה.
ביום חמישי אנחנו אמורים להשתתף במרוץ מצפה רמון, נכון לעכשיו אני אסע לבד ובעלי ישאר עם הילדים (כך הוא הציע וכך הוא מעדיף) כי לא מתאים להשאיר אותם שוב עם ביביסטר ועוד במצב הנוכחי.
אז זהו ימים שכאלה שמקווה שיעברו מהר ושנוכל לחזור לחיים שגרתים.