והפעם ביוגה - ידיים
טוב, אני מבינה שמכון היוגה הזה לא בשבילי. נגיד, אני רוצה להתאמן רק במקום שבו קוד הלבוש כולל לפחות גופיה ומכנס קצר - לכולם. תקראו לי שמרנית, את הגופות המזיעים והחשופים שלי אני מעדיפה במקומות אחרים (אגב, בריצות זה פחות מפריע לי, זה לא שאת תקועה מול אותו חשוף-חזה שעה וחצי). ואחרי אימון ראשון עם המייסד של המכון, אני גם מבינה מאיפה זה מגיע.
בתחילת האימון, אם המורה לא מכיר מישהו, הוא בא להגיד שלום ולהכיר. שזה יפה וחשוב. הנה, לדוגמה, אינטראקציה שטוב לי איתה:
מורה: "שלום, אני א', מה שלומך? ... במהלך האימון אני מתקן עם מגע פיזי, זה בסדר מבחינתך?"
והנה מה שקרה אתמול:
מורה: "שלום", נוגע לי בכתף בסחבקיות. "מה שלומך?"
והדבר היפה בקטעים האלה, הוא ש*את* מרגישה לא בסדר שלא בא לך לזרום. אבל אני לא מכירה אותך, בן אדם, ואני לא רוצה שתגע בי - בטח לא ב"קטע חברי". ואתה לא בסדר. הדבר היחיד שאני עשיתי לא בסדר זה לא להגיב על זה מיד.
טוב, אז משפטים מועילים לקראת האימון הבא? כרגע המשפט המוביל הוא "לא נעים לי כשנוגעים בי".