מתפרקת ו... תודה על הריצה
איך שהוא עם העבודה החדשה בשעות מטורפות, הנסיעות הצפופות לחו"ל וכל מה שמסביב, אני מרגישה שאני לא מצליחה להתאזן עם העומס הזה.
השבוע דווקא הייתי בסדר עם הג'ט לג (יחסית), אבל עדיין ישנתי מעט. ואיך שהוא הצלחתי לעשות הכל: עבודה, משפחה, אימונים לקבוצה שלי, אימון פתוח כרגיל לטריאתלון הנשים וגם אימונים שלי.
אבל זה לא זה... אני מרגישה שהעומס המטורף הזה, שחוסר השינה התמידי עושים את שלהם ואני ממש "על הקצה".
מה גם שהשבוע קרו כמה דברים שקשורים לעולם הספורטיבי שלי שפשוט השאירו אותי נטולת אנרגיות. בדרך כלל אני נפגעת, בולעת וממשיכה אבל הפעם... אני פשוט נפגעת ובוכה.
והשבוע הזה הרגשתי שמשהו פשוט חייב להשתנות. אני צריכה לשנות. לא מסוגלת להמשיך עם העומס הזה...
ועם כל הקושי הזה, אני עדין מוצאת את עצמי אסירת תודה על הריצה. הבוקר היה עוד אימון "רכבת" של ריצה ארוכה עם מתאמנים שלי, חלק רצו חצי שעה, חלק שעה, חלק שעה ורבע ואני שהייתי את כל הסיבובים האפשריים - רצתי שעתיים וחצי במצטבר. ועם כל הקושי שמסביב, אני שמחה לגלות שעדיין הרגליים שלי מאפשרות לי את הנפחים האלו, את סוג הריצה שאני אוהבת כל כך. מחר עוד ריצה ארוכה, והפעם לבד, לנשמה.
שבת שלום לכולן