הר לעמק שלי
כבר שנתיים אני קוראת על חוויות הר לעמק שלכן, אבל בגלל שעד לפני שנה לא התאמנתי בקבוצה לא ראיתי את עצמי עושה את זה עם אנשים שאינני מכירה. באוקטובר אני מתחילה לגשש בקבוצה ויש הענות....בדצמבר מוציאה מייל ראשון בתפוצת הקבוצה "מי בעניין" –ויש הענות גדולה.
כפריקית של שליטה (שעכשיו מתברר שזה באמת ברמות מטורפות), אנחנו מתארגנים צוות מצומצם לניהול המבצע. עושים ישיבות, מתכננים, מארגנים....האמת כל פרט נלקח בחשבון. קבוצות שראו אותנו לאורך המרוץ בשוק מאיתנו
בסופו של דבר ולאחר פציעות של מספר אנשים, יצאנו 8 שמיניות עם שני מלווים. כאשר הכוונה לרוץ יחד בזוגות, וכל שני צוותים מהווים "צוות רכב" לנסיעות בין הקטעים. לקחנו שני חדרים בחנתון ומשם התניידנו.
הזינוק שלנו היה ברביעי ב23:00, אני וזוגתי למסע, שהיתה גם השותפה המלאה והמרכזית בהפקת המבצע ובעיקר חברה טובה טובה, מזנקות ראשונות.
ריצת לילה מדהימה, אנחנו כמובן כמעט אחרונות במקצה שלנו אבל נהנות בטרוף. גם הקטע השני היה נפלא ובסופו (סיימנו בחוקוק) רחצנו בכינרת עד שסיים צוות הרכב שלנו את העליה לצלמון.
הקטע השלישי היה לי מאוד קשה, היה כבר 14:00 בצהרים, מד הטמפרטורה ברכב הראה על 35 מעלות, קטע ארוך יחסית ורבויי עליות, ואני בלי דקת שינה (מה גם שלילה קודם בבית מרוב התרגשות כמעט לא ישנתי). בלי השותפה שלי לא הייתי מסיימת. הולכות חלקים ניכרים, מתנשפות, צוחקות, מקטרות....היה קשה מאוד!
אבל הריצה היא הרי החלק המשני כאן – הביחד, החברות, שיתוף הפעולה, השמחה של האנשים מההפתעות הקטנות שהכנו להם בארגון עשו את החוויה לעוצמתית הרבה יותר. אנחנו קבוצה כל כך מגוונת, בגילאים, באופי, באורח החיים, זוגות נשואים (שאחת מהן בהריון ובגלל שהיא תותחית הם רצו קטעים קשים בלי בעיה) שזה מה שעושה את זה למיוחד הרבה הרבה יותר.
בקיצור למרות שהרגלים שלי תפוסות רצח (!!!) היה נהדר, ממש נהדר. כל מה שיכולתי לבקש והרבה יותר (בעיקר הרבה יותר מידי אוכל שהבאנו חחח)