סיכום מירוץ החופש הגדול
טוב, העולם (או לפחות המזרח התיכון) היה נגדנו. למרות מספר שיא של רשומים, הדחייה עלתה לנו ב-50% נוכחות בערך, וזה היה קצת מבאס. אבל זה מה יש, וחוץ מהאינטימיות המוגזמת היה אחלה!
כיאה להורים, לקחנו עוד ועוד ספיירים לזמן, ובסוף הגענו בערך חצי שעה לפני לנקודה (לקחנו איתנו את שחר, הרבה יותר פשוט מלמצוא סידור בשעות האלה). בהתחלה היה קצת בלגאן, הסתבר שאחד המתנדבים חשב שהמירוץ בערב ולא הגיע, אבל מהר מאד מצאנו לו תחליף הולם ואף מעבר לכך. "שוונג" הציעו למדוד לנו זמנים כדי לנסות את המערכת החדשה שלהם, והסכמנו כדי לשחרר את בן הזוג לרוץ כי לרוב הוא מודד. אז הוא רץ, ושמח מאד.
ואחרי שוידאתי שהכל תקין, לקחתי ילד עייף וסקרן בעגלה ויצאתי גם אני. הריצה עם עגלה באזור היער של הפארק מאד קשה - יש הרבה פיתולים וזה אומר שאני צריכה כל הזמן להיות עם שתי ידיים על הידית ומדי פעם גם להרים גלגל (הגלגל הקידמי "נעול", כלומר קשה לעשות פניות חדות). אז אפילו לא שמתי לב שאני אשכרה רצה... עצרתי לפטפט קצת עם המכווינה בנקודת האמצע והמשכתי למקום האהוב עלי בפארק - שפת האגם. וחזרה - בק"מ ה-4 הילד נרדם ו-100 לפני הסיום התחיל להתפס לי השריר בשוק. אבל חוץ מזה, טוב לדעת שאני יכולה עוד לרוץ 5 ק"מ מתי שבא לי. פעם זה היה טריוויאלי, היום פחות.
חלוקת פרסים, מירוץ אבטיחים, ואז אכילת אבטיחים - בדיוק בזמן. כל מי שבא מאד נהנה, ואני גם נהניתי. בהחלט עשה חשק לשנה הבאה. והכי מדהים שלמרות הנוכחות הדלה, אספנו מעל 1,000 ש"ח לתרומות.