קצרים לשבת: שבת שלום
- פותח הנושא Springy
- פורסם בתאריך
מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך
או זה, לפחות, מה שאני אומרת לעצמי בכל פעם שאני יוצאת לרוץ.
כשקראתי את גמדים כותבת שהטיפול בכאב היה הדבר הקשה ביותר שעשתה בחייה, לא העליתי על דעתי שגם אני ארגיש כך. אבל זה בדיוק מה שמצאתי את עצמי מרגישה.
איכשהו חשבתי שבגלל ההיסטוריה רבת השנים שלי של הליכה נגד הגוף, זה יבוא לי יותר בטבעיות. ירגיש פחות מוזר ומפחיד.
הפציעה הזאת היא בעצם הפעם הראשונה בחיי שאמרתי לעצמי "עכשיו את יושבת ומחכה שזה יעבור, לגמרי". ואני לא יכולה להפסיק להידהם מכך שבתמורה צ'ופרתי בכאב כרוני שלא מרפה כבר למעלה משלושה חודשים. פעם אחת אני באמת מנסה להקשיב לגוף, ואז אני מבינה שאולי הוא לא ממש יודע מה הוא מדבר.
אז יש לי יחסים מורכבים מאוד עם הריצה בימים אלה. מצד אחד, זה באמת כמו מים צוננים להלך צמא במדבר. כמו אוויר לנשימה. אני מחכה לריצות למרות הכאב. אבל מצד שני, אני מפחדת מהן באותה מידה שאני מחכה להן, וכנראה שאפילו יותר. אני מוצאת את עצמי מחזיקה חזק, לא להתאהב, לא להיקשר, זה עוד לא שלי בחזרה ואולי בעוד רגע זה שוב יילקח ממני.
החדשות הטובות הן שהרבה פחות קשה לי לרוץ ממה שפחדתי. מבחינת סיבולת, לפחות, המצב כנראה לא רע. האמת שאני אפילו די עפה על עצמי. אין מה לומר, כל שעות הפילאטיס והאליפטי היו השקעה מוצלחת.
החדשות הפחות טובות, אך הצפויות, הן שזה כואב. כואב ברמה שלפני שבוע הכאב החמיר כל כך שעצרתי ריצה בתחילתה, והפסקתי לרוץ בניגוד לדעת הפיזיו, ואף הגדלתי עשות וביטלתי עבודה כדי לנסוע אליו שיראה מה העניינים שם.
וזה החלק הכי קשה. חוסר הודאות. הפיזיו לא חושב שיש נזק, אבל אין דרך לדעת בודאות, רק להמשיך לבדוק. הוא מעריך שזה שלב קשה מאוד שצריך לעבור. ואלה באמת החדשות הטובות ביותר שיכולתי לקוות להן מצד אחד, ומאידך - לא קל לחזור להתמודד. לרוץ על ולמרות הכאב, לרוץ עם הראש יותר מאשר עם הרגליים, להכיל את כל הרעיון הזה שהכאב אינו אינדיקטור לכלום כרגע.
זה גם מעביר אותי תהליך מאוד לא פשוט כמטפלת, אני מתחילה להבין מה אני עצמי מעבירה את הלקוחות שלי לפעמים. אבל זה לפורום אחר...
מעבר לכל זה, אני מאוד עסוקה בימים אלה, שזה סוג של ברכה כי זה מגביל את הזמן שאני יכולה לבלות בדאגה ו/או ברחמים עצמיים (למרות שאני מולטי-טאסקרית די מוכשרת ולרוב אני מצליחה לעשות את זה במקביל לשאר עיסוקיי
).
אני מקווה שבכל זאת, אצליח בעתיד הקרוב להוציא את הראש מהתחת (החטוב!) של עצמי, ולחזור ולתת מעצמי פה בפורום ולהיות בשביל אחרות, בדיוק כפי שאתן כאן בשבילי כל התקופה הקשה הזאת. ושוב, תודה מקרב לב לכל מי שבודקות מה קורה גם כשאני לא כותבת פה. רק אתן באמת יכולות להבין מה עובר עליי, ואני מרגישה כל כך בת מזל שיש לי אתכן. זה באמת אור שעוזר לגרש את החושך
או זה, לפחות, מה שאני אומרת לעצמי בכל פעם שאני יוצאת לרוץ.
כשקראתי את גמדים כותבת שהטיפול בכאב היה הדבר הקשה ביותר שעשתה בחייה, לא העליתי על דעתי שגם אני ארגיש כך. אבל זה בדיוק מה שמצאתי את עצמי מרגישה.
איכשהו חשבתי שבגלל ההיסטוריה רבת השנים שלי של הליכה נגד הגוף, זה יבוא לי יותר בטבעיות. ירגיש פחות מוזר ומפחיד.
הפציעה הזאת היא בעצם הפעם הראשונה בחיי שאמרתי לעצמי "עכשיו את יושבת ומחכה שזה יעבור, לגמרי". ואני לא יכולה להפסיק להידהם מכך שבתמורה צ'ופרתי בכאב כרוני שלא מרפה כבר למעלה משלושה חודשים. פעם אחת אני באמת מנסה להקשיב לגוף, ואז אני מבינה שאולי הוא לא ממש יודע מה הוא מדבר.
אז יש לי יחסים מורכבים מאוד עם הריצה בימים אלה. מצד אחד, זה באמת כמו מים צוננים להלך צמא במדבר. כמו אוויר לנשימה. אני מחכה לריצות למרות הכאב. אבל מצד שני, אני מפחדת מהן באותה מידה שאני מחכה להן, וכנראה שאפילו יותר. אני מוצאת את עצמי מחזיקה חזק, לא להתאהב, לא להיקשר, זה עוד לא שלי בחזרה ואולי בעוד רגע זה שוב יילקח ממני.
החדשות הטובות הן שהרבה פחות קשה לי לרוץ ממה שפחדתי. מבחינת סיבולת, לפחות, המצב כנראה לא רע. האמת שאני אפילו די עפה על עצמי. אין מה לומר, כל שעות הפילאטיס והאליפטי היו השקעה מוצלחת.
החדשות הפחות טובות, אך הצפויות, הן שזה כואב. כואב ברמה שלפני שבוע הכאב החמיר כל כך שעצרתי ריצה בתחילתה, והפסקתי לרוץ בניגוד לדעת הפיזיו, ואף הגדלתי עשות וביטלתי עבודה כדי לנסוע אליו שיראה מה העניינים שם.
וזה החלק הכי קשה. חוסר הודאות. הפיזיו לא חושב שיש נזק, אבל אין דרך לדעת בודאות, רק להמשיך לבדוק. הוא מעריך שזה שלב קשה מאוד שצריך לעבור. ואלה באמת החדשות הטובות ביותר שיכולתי לקוות להן מצד אחד, ומאידך - לא קל לחזור להתמודד. לרוץ על ולמרות הכאב, לרוץ עם הראש יותר מאשר עם הרגליים, להכיל את כל הרעיון הזה שהכאב אינו אינדיקטור לכלום כרגע.
זה גם מעביר אותי תהליך מאוד לא פשוט כמטפלת, אני מתחילה להבין מה אני עצמי מעבירה את הלקוחות שלי לפעמים. אבל זה לפורום אחר...
מעבר לכל זה, אני מאוד עסוקה בימים אלה, שזה סוג של ברכה כי זה מגביל את הזמן שאני יכולה לבלות בדאגה ו/או ברחמים עצמיים (למרות שאני מולטי-טאסקרית די מוכשרת ולרוב אני מצליחה לעשות את זה במקביל לשאר עיסוקיי
אני מקווה שבכל זאת, אצליח בעתיד הקרוב להוציא את הראש מהתחת (החטוב!) של עצמי, ולחזור ולתת מעצמי פה בפורום ולהיות בשביל אחרות, בדיוק כפי שאתן כאן בשבילי כל התקופה הקשה הזאת. ושוב, תודה מקרב לב לכל מי שבודקות מה קורה גם כשאני לא כותבת פה. רק אתן באמת יכולות להבין מה עובר עליי, ואני מרגישה כל כך בת מזל שיש לי אתכן. זה באמת אור שעוזר לגרש את החושך
אור שעוזר לגרש את החושך
כמה טוב להכנס לפורום השכם בבוקר ולמצוא הודעה שכזו שלך, שמאירה לי את היום.
תודה על התיאור הכן והאמיתי שהבאת לנו כאן. הזדהיתי איתך בכל נים ונים ובכל עצב, עם ההמתנה לריצות ("מים צוננים להלך צמא במדבר": איזה תיאור מקסים), ועם הפחד מהצד השני. עם תחושת הכאב הזה שמופיעה בריצה וגם אחריה, שגורמת לבלבול ולפקפוק בכל מה שידעת.
כמה טוב שיש לך את הפיזיו להתייעץ איתו, כמה טוב שיש לך את הנסיון הטיפולי שלך, כמי שבדרך כלל נמצאת מן הצד בתהליכים דומים, ואת האינטואיציות שלך.
וכמה טוב לנו שיש לנו אותך, שמשתפת בצורה הזו, לטובת כל מי שמתמודדות עם סיטואציה דומה ולא כותבות. אני מבטיחה לך שכולנו קוראות בשקיקה, לומדות ממך ומהנסיון שלך, וגם מחזיקות לך אצבעות חזק חזק
אז תודה שאת כאן, כי את כל כולך אור שעוזר לגרש את החושך
כמה טוב להכנס לפורום השכם בבוקר ולמצוא הודעה שכזו שלך, שמאירה לי את היום.
תודה על התיאור הכן והאמיתי שהבאת לנו כאן. הזדהיתי איתך בכל נים ונים ובכל עצב, עם ההמתנה לריצות ("מים צוננים להלך צמא במדבר": איזה תיאור מקסים), ועם הפחד מהצד השני. עם תחושת הכאב הזה שמופיעה בריצה וגם אחריה, שגורמת לבלבול ולפקפוק בכל מה שידעת.
כמה טוב שיש לך את הפיזיו להתייעץ איתו, כמה טוב שיש לך את הנסיון הטיפולי שלך, כמי שבדרך כלל נמצאת מן הצד בתהליכים דומים, ואת האינטואיציות שלך.
וכמה טוב לנו שיש לנו אותך, שמשתפת בצורה הזו, לטובת כל מי שמתמודדות עם סיטואציה דומה ולא כותבות. אני מבטיחה לך שכולנו קוראות בשקיקה, לומדות ממך ומהנסיון שלך, וגם מחזיקות לך אצבעות חזק חזק
אז תודה שאת כאן, כי את כל כולך אור שעוזר לגרש את החושך
אמא לאינדיאנים
New member
ממשיכה להתגרות בנו עם התחת החטוב/פילטיס שלך
כל כך מבינה את ההרגשה של "לא להיקשר", אומנם מסיטואציות אחרות בחיי אבל לגמרי יודעת על מה את מדברת.
יחד אם זאת את עוברת בדיוק את התהליך שכתבת שיקרה, אז דברים שהולכים לפני התכנון יהיו בסדר בסופו של דבר.
כל כך מבינה את ההרגשה של "לא להיקשר", אומנם מסיטואציות אחרות בחיי אבל לגמרי יודעת על מה את מדברת.
יחד אם זאת את עוברת בדיוק את התהליך שכתבת שיקרה, אז דברים שהולכים לפני התכנון יהיו בסדר בסופו של דבר.
מוזר, זה בדיוק מה שעובר ועבר עליי
עד שפעם אחת אני מחליטה לחכות יפה שזה יעבור, וזה לא עובר בא הפיזיו שמחליט שאני צריכה לרוץ ומי שמאמין לא מפחד.
וזה לא אותו פיזיו.
אני לא יודעת מה להגיד לך, כי גם לי עוברות המחשבות שאולי זה רק מסב עוד נזק ומקבע את זה כפציעה כרונית שפשוט נאלץ לחיות איתה.
מכירה את הציפייה והחשש מהפעם הבאה.
לא 'דעת, מקווה שזה אכן יוכיח את עצמו, יש לו לא מעט עדיוית נלהבות שיגידו זו הדרך. מחכה לעדכונים חיוביים.
ואיהז כיף לשמוע ששעות האליפטיקל והפילאטיס השתלמו!
השבוע התחלתי אצל פיזיו אחר - כי די, אני כבר לא יכולה לשלם ם לפרטי, גם לדיקור, וגם על נרות ב-6000 לחודש . והוא הראשון שאמר שנראה לו שלמרות שהוא לרוב נגד, כן יש פה מקום להזרקת סטי'. אז אמר.
עד שפעם אחת אני מחליטה לחכות יפה שזה יעבור, וזה לא עובר בא הפיזיו שמחליט שאני צריכה לרוץ ומי שמאמין לא מפחד.
וזה לא אותו פיזיו.
אני לא יודעת מה להגיד לך, כי גם לי עוברות המחשבות שאולי זה רק מסב עוד נזק ומקבע את זה כפציעה כרונית שפשוט נאלץ לחיות איתה.
מכירה את הציפייה והחשש מהפעם הבאה.
לא 'דעת, מקווה שזה אכן יוכיח את עצמו, יש לו לא מעט עדיוית נלהבות שיגידו זו הדרך. מחכה לעדכונים חיוביים.
ואיהז כיף לשמוע ששעות האליפטיקל והפילאטיס השתלמו!
השבוע התחלתי אצל פיזיו אחר - כי די, אני כבר לא יכולה לשלם ם לפרטי, גם לדיקור, וגם על נרות ב-6000 לחודש . והוא הראשון שאמר שנראה לו שלמרות שהוא לרוב נגד, כן יש פה מקום להזרקת סטי'. אז אמר.
תגידי משו
כמה פיזיואים עברת עם הפציעה הזאת? מה זה הנוכחי? חדש לגמרי, מהניילון?
סטרואידים נשמע לי חתיכת צעד, מה הנימוק שלו לזה?
ולגבי העלויות - אכן, אני לא מעיזה אפילו לחשב כמה אני משלמת, במיוחד עם עלות הדלק המטורפת וביטול הזמן. אבל מה לא עושים כדי לקבל את הריצה בחזרה.
נקווה שזה אכן מה שיקרה, וששתינו נגשים סוף סוף את שאיפתנו לרוץ יד ביד אל השקיעה.
מחזיקה לך אצבעות ומחכה לעדכונים!
כמה פיזיואים עברת עם הפציעה הזאת? מה זה הנוכחי? חדש לגמרי, מהניילון?
סטרואידים נשמע לי חתיכת צעד, מה הנימוק שלו לזה?
ולגבי העלויות - אכן, אני לא מעיזה אפילו לחשב כמה אני משלמת, במיוחד עם עלות הדלק המטורפת וביטול הזמן. אבל מה לא עושים כדי לקבל את הריצה בחזרה.
נקווה שזה אכן מה שיקרה, וששתינו נגשים סוף סוף את שאיפתנו לרוץ יד ביד אל השקיעה.
מחזיקה לך אצבעות ומחכה לעדכונים!
כמי שהוציא כבר כמה אלפי שקלים
שכללו התיעצויות עם רופאים מומחים, פיזיוטרפיסיטים פרטיים (אחד קבוע + 2 ביקורים אצל אחד נוסף שבעיקר חזק אותי בכוונתי לחזור לרוץ ואחד נוסף בשביל טייפינג) וגם פיזיוטרפיה של קופ"ח הגעתי לתובנה הבאה:
הכאבים שלי כנראה כבר כרוניים - זו הבשורה הרעה, הטובה היא שאני חזרתי לפעילות מלאה והכאבים לא מופיעים בזמן הריצה (בעיקר בקימה בבקר ולפעמים בלילה במנוחה), אחרי שניסיתי מנוחה ולא עזר שמתי לי מטרה להקפיד יותר ויותר על עבודת חיזוקים כל התרגילים שאספתי מהפיזיוטרפיסיטים השונים) ולהמשיך הלאה.. עם הכאב.. (ולראיה השיפור המשמעותי בשיא האישי בחצי מרתון עלייו דיווחתי אתמול)
בסופו של יום אף אחד מהפיזיוטרפיסיטים לא היה קוסם ולא ספר לי משהו חדש שלא הכרתי מקריאה באינטרנט..
אז כבר חודש בהפסקה מכל המרפאים למיניהם, חשבון הבנק חזר לתפקוד נורמלי.. מקווה שההחלטה שלי היתה נכונה
שכללו התיעצויות עם רופאים מומחים, פיזיוטרפיסיטים פרטיים (אחד קבוע + 2 ביקורים אצל אחד נוסף שבעיקר חזק אותי בכוונתי לחזור לרוץ ואחד נוסף בשביל טייפינג) וגם פיזיוטרפיה של קופ"ח הגעתי לתובנה הבאה:
הכאבים שלי כנראה כבר כרוניים - זו הבשורה הרעה, הטובה היא שאני חזרתי לפעילות מלאה והכאבים לא מופיעים בזמן הריצה (בעיקר בקימה בבקר ולפעמים בלילה במנוחה), אחרי שניסיתי מנוחה ולא עזר שמתי לי מטרה להקפיד יותר ויותר על עבודת חיזוקים כל התרגילים שאספתי מהפיזיוטרפיסיטים השונים) ולהמשיך הלאה.. עם הכאב.. (ולראיה השיפור המשמעותי בשיא האישי בחצי מרתון עלייו דיווחתי אתמול)
בסופו של יום אף אחד מהפיזיוטרפיסיטים לא היה קוסם ולא ספר לי משהו חדש שלא הכרתי מקריאה באינטרנט..
אז כבר חודש בהפסקה מכל המרפאים למיניהם, חשבון הבנק חזר לתפקוד נורמלי.. מקווה שההחלטה שלי היתה נכונה
בואי נחשב בשקט
בלי להכנס לכמה כל אחד לקח, כי זה יהיה עגום. מאוד.
1. שמאמין בטריגר פוינט- שלוש פגישות שהבהירו לי (ולא לו) שהמקור הוא לא טריגר פוינט אי שם במעלה הקרסול. פשווט לא. ואני חושבת שבזמן הזה שטופלתי אצלו יכלתי לצאת מזה מהר יותר אילו הטיפול היה מכוון למקום, משלב זה הפציעה כבר הלכה בכיוון של כרונית.
2. סבב קצר אצל הפיזיו שיופיע גם במספר 5- הוא מצוין, אבל יקר
ולכן-
3. חזרתי למאוחדת ספורט- אמנם זול יחסית בהרבה, לא כולל נסיעות לר"ג- עוד שעה וקצת סה"כ, אבל בלי הרבה שיפור הפעם
4. פיזיו פרטי בעיר שלי, קיבלתי המלצות, שלושה וחצי שב' , פעמיים בשבוע- שיפור מאוד מינורי והוא גם לא הרשה לי לרוץ/לרכוב, אז בכלל...
5. חזרתי אל מספר 2- כמעט ארבעה שב', התעקש שאחזור לרוץ ולרכוב גם אם קצת כואב, יש שיפור, שוב, אבל מגיע למין פלטו חדש כזה ולא משתנה שם הרבה, יש ימים שבכלל לא כואב, ויש שכן, לא משנה מה באמת עשיתי
6- במקביל ובהמלצת האחים ספיבק, התחלתי דיקור סיני+טווינא פעם בשבוע.
7 אללה יוסתור!! אני ממש מחליפה אותם כמו גרביים?? אכן מהניילון- ביום חמישי עברתי לפיזיו פרטי שקבלתי המלצות אבל שמקבל גם דרך הקופה, לפחות עכשיו אני יכולה להשאר שם חודשים בלי להיות מוטרדת מהכסף. והוא זה שחושב שדווקא בגלל שזה מאוד ממוקד ונמשך כל כך הרבה זמן, לדעתו אם יש מקרה לזריקה- זה זה. מצד שני- כל השאר מאוד הזהירו אותי שלא לעשות את זה, וגם הוא לא אוהב את הפתרון בגדול.
8.- עדיין אין, למרות שאם הנוכחי לא ייתן מענה, קבלתי המלצה לפיזיו שנשבעים בו, שמצד אחד גם שובר את השיאים בתשלום (אפילו יותר משלך!), מצד שני- את מגיעה לרמות כאב בטיפול שלא חשבת שקיימות - בערך כמו שלא חשבת שמישהו יגבה כזה סכום ועוד יפרק אותך, ומצד שלישי- מי שדיברתי איתו היה מוכן להתערב איתי שהוא יוציא אותי מזה. מקווה שלא אגיע למספר שמונה.
בין לבין המדרסנית שמראש הייתה אחראית על המדרסים הלא טובים שלי ניסתה לתקן לי אותם עם התאמה לפציעה ומסתבר שרק עשתה אותם , גרועים יותר, אז עשיתי מדרסים חדשים, אצל מדרסן מעולה ומשקיען, כל שבוע-שלושה תלוי בזמן, הייתי ואני עדיין מתייצבת אצלו להתאמה מחדש עד שהפציעה תעבור. זה נמע ממש כמו 100 שנים של בדידות, גרסת כף הרגל.
מקווה גם, אולי אפילו נעשה את זה בסגנון בוליווד?
http://www.youtube.com/watch?v=zt8_RHq3drQ
בלי להכנס לכמה כל אחד לקח, כי זה יהיה עגום. מאוד.
1. שמאמין בטריגר פוינט- שלוש פגישות שהבהירו לי (ולא לו) שהמקור הוא לא טריגר פוינט אי שם במעלה הקרסול. פשווט לא. ואני חושבת שבזמן הזה שטופלתי אצלו יכלתי לצאת מזה מהר יותר אילו הטיפול היה מכוון למקום, משלב זה הפציעה כבר הלכה בכיוון של כרונית.
2. סבב קצר אצל הפיזיו שיופיע גם במספר 5- הוא מצוין, אבל יקר
ולכן-
3. חזרתי למאוחדת ספורט- אמנם זול יחסית בהרבה, לא כולל נסיעות לר"ג- עוד שעה וקצת סה"כ, אבל בלי הרבה שיפור הפעם
4. פיזיו פרטי בעיר שלי, קיבלתי המלצות, שלושה וחצי שב' , פעמיים בשבוע- שיפור מאוד מינורי והוא גם לא הרשה לי לרוץ/לרכוב, אז בכלל...
5. חזרתי אל מספר 2- כמעט ארבעה שב', התעקש שאחזור לרוץ ולרכוב גם אם קצת כואב, יש שיפור, שוב, אבל מגיע למין פלטו חדש כזה ולא משתנה שם הרבה, יש ימים שבכלל לא כואב, ויש שכן, לא משנה מה באמת עשיתי
6- במקביל ובהמלצת האחים ספיבק, התחלתי דיקור סיני+טווינא פעם בשבוע.
7 אללה יוסתור!! אני ממש מחליפה אותם כמו גרביים?? אכן מהניילון- ביום חמישי עברתי לפיזיו פרטי שקבלתי המלצות אבל שמקבל גם דרך הקופה, לפחות עכשיו אני יכולה להשאר שם חודשים בלי להיות מוטרדת מהכסף. והוא זה שחושב שדווקא בגלל שזה מאוד ממוקד ונמשך כל כך הרבה זמן, לדעתו אם יש מקרה לזריקה- זה זה. מצד שני- כל השאר מאוד הזהירו אותי שלא לעשות את זה, וגם הוא לא אוהב את הפתרון בגדול.
8.- עדיין אין, למרות שאם הנוכחי לא ייתן מענה, קבלתי המלצה לפיזיו שנשבעים בו, שמצד אחד גם שובר את השיאים בתשלום (אפילו יותר משלך!), מצד שני- את מגיעה לרמות כאב בטיפול שלא חשבת שקיימות - בערך כמו שלא חשבת שמישהו יגבה כזה סכום ועוד יפרק אותך, ומצד שלישי- מי שדיברתי איתו היה מוכן להתערב איתי שהוא יוציא אותי מזה. מקווה שלא אגיע למספר שמונה.
בין לבין המדרסנית שמראש הייתה אחראית על המדרסים הלא טובים שלי ניסתה לתקן לי אותם עם התאמה לפציעה ומסתבר שרק עשתה אותם , גרועים יותר, אז עשיתי מדרסים חדשים, אצל מדרסן מעולה ומשקיען, כל שבוע-שלושה תלוי בזמן, הייתי ואני עדיין מתייצבת אצלו להתאמה מחדש עד שהפציעה תעבור. זה נמע ממש כמו 100 שנים של בדידות, גרסת כף הרגל.
מקווה גם, אולי אפילו נעשה את זה בסגנון בוליווד?
http://www.youtube.com/watch?v=zt8_RHq3drQ
כאילו אני כתבתי...
מדרסים - כשהתחלתי לרוץ הברכיים קצת הציקו והרופא מייד המליץ על מדרס, קניתי אצלו אחד ב 40 דולר ואחרי כמה שבועות הכאבים כמעט נעלמו (ייתכן כי פשוט השרירים התחזקו...), אבל אז לפתע החלו הכאבים בפלנטר (התחיל בעקב ועבר לקשת) וברגל השנייה האכילס..הגעתי לארץ ובלחץ חברתי פניתי למדרסן - 2500 ש"ח, אחרי חודש עם המדרסים גיליתי שלא רק שלא עזרו אלא שהופיעו חדשים בקיצור העפתי אותם והתחלתי לרוץ ללא מדרסים. אותו כאב חדש הלך ופחת ונשארתי עם הישנים.
בינתיים חצי שנה אצל פיזיוטרפיסט שעובד בשיטת לחיצות פשה (דומה לטריגר פוינטס), זה לא שיפר, בשלב מסויים החליט שהכל מגיע ממערכת העיכול שלי ואז החלטתי שמספיק לי...
דיקור סיני כבר שנה, לא הביא לשיפור..
בקיצור אני בהפסקה מכל המטפלים, התעייפתי וגם הארנק כבר התעייף..
מדרסים - כשהתחלתי לרוץ הברכיים קצת הציקו והרופא מייד המליץ על מדרס, קניתי אצלו אחד ב 40 דולר ואחרי כמה שבועות הכאבים כמעט נעלמו (ייתכן כי פשוט השרירים התחזקו...), אבל אז לפתע החלו הכאבים בפלנטר (התחיל בעקב ועבר לקשת) וברגל השנייה האכילס..הגעתי לארץ ובלחץ חברתי פניתי למדרסן - 2500 ש"ח, אחרי חודש עם המדרסים גיליתי שלא רק שלא עזרו אלא שהופיעו חדשים בקיצור העפתי אותם והתחלתי לרוץ ללא מדרסים. אותו כאב חדש הלך ופחת ונשארתי עם הישנים.
בינתיים חצי שנה אצל פיזיוטרפיסט שעובד בשיטת לחיצות פשה (דומה לטריגר פוינטס), זה לא שיפר, בשלב מסויים החליט שהכל מגיע ממערכת העיכול שלי ואז החלטתי שמספיק לי...
דיקור סיני כבר שנה, לא הביא לשיפור..
בקיצור אני בהפסקה מכל המטפלים, התעייפתי וגם הארנק כבר התעייף..
בלי כוונה שיא אישי
רצתי אתמול בחצי מרתון המעיינות, היה מזג אויר מעולה, אוירה טובה וגם הזדמנות לרוץ עם חברתי לריצות בארה"ב שחזרה לארץ.
כזכור עדיין מתאוששת מפציעה ועד הרג האחרון לא ידעתי אם לצאת למירוץ או לא. ריצת נפח של 22 קמ לפני שבועיים הכריעה לטובה ואמרתי לעצמי להסתכל על זה כריצת נפח.
הקפדתי על שיטת גאלווי במירוץ- 4 דק ריצה ודקה הליכה. הרגשתי שבארבע דק' ריצה אני עפה. אמרתי שנים את הרעיון של ספליט נגטיבי בצד ופשוט אהנה מהזמן בו הרגלים מבקשות לעוף.
הגרמין הראה קצבים שאני לא מכירה וחשבתי שאולי התקלקל..
אבל בקו סיום ההפתעה הגדולה- שיפרתי את השיא האישי ב 12 דק'!!!
ואני מרגישה טוב,הכאבים הרגילים והכרוניים שם אבל שום החמרה
רצתי אתמול בחצי מרתון המעיינות, היה מזג אויר מעולה, אוירה טובה וגם הזדמנות לרוץ עם חברתי לריצות בארה"ב שחזרה לארץ.
כזכור עדיין מתאוששת מפציעה ועד הרג האחרון לא ידעתי אם לצאת למירוץ או לא. ריצת נפח של 22 קמ לפני שבועיים הכריעה לטובה ואמרתי לעצמי להסתכל על זה כריצת נפח.
הקפדתי על שיטת גאלווי במירוץ- 4 דק ריצה ודקה הליכה. הרגשתי שבארבע דק' ריצה אני עפה. אמרתי שנים את הרעיון של ספליט נגטיבי בצד ופשוט אהנה מהזמן בו הרגלים מבקשות לעוף.
הגרמין הראה קצבים שאני לא מכירה וחשבתי שאולי התקלקל..
אבל בקו סיום ההפתעה הגדולה- שיפרתי את השיא האישי ב 12 דק'!!!
ואני מרגישה טוב,הכאבים הרגילים והכרוניים שם אבל שום החמרה
bananacream
New member
ברכות על השיא
אין כמו שיא בהפתעה
אין כמו שיא בהפתעה
אמא לאינדיאנים
New member
12 דקות!!! מטורף!!
כל הכבוד, על החוויה, על העמידה וההקפדה על התוכנית וכמובן גם על השיאישי!
כל הכבוד, על החוויה, על העמידה וההקפדה על התוכנית וכמובן גם על השיאישי!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.