קסם על שני גלגלים וגם ...
כל השינה אתמול עזרה מאוד ולקראת ערב כבר הרגשתי שחזרתי לקו הבריאות.
מה שאומר שהבוקר יצאתי לרכיבת שטח קסומה, עתירת עליות, טיפוסים ונופים מהממים.
38 ק"מ של קסם: מסילת ציון - הר כרמילה - נחל כיסלון - עין לימון - עין רפה - בית נקופה - יער ההגנה - מעלה החמישה -נווה אילן - שער הגיא - מסילת ציון
מסלול לא פשוט, בטח לא למי שחוזרת ממחלה, אבל הייתי בסדר - כלומר בעליות. בירידות עדין כולם היו צריכים לחכות לי.
ואז באחד הקטעים, שביל עפר שהתפתל לו בין ההרים, היה קטע טכני מעט ואנשים עצרו לפני. עד שעליתי שוב על האופניים והתחברתי בחזרה הופיעה מהמורה/מדרגה בשביל ו... נלחצתי. לא עמדתי בתנוחה מתאימה על האופניים והתוצאה לא איחרה לבוא: התהפכות נאה עם האופניים. האופניים נשתלו בקרקע (הפוכים כמובן) ואני המשכתי לעוף קדימה עם הסנטר לתוך השביל
פחד!!!
באופן מפליא לא קרה כלום! כמה שפשופים בסנטר ובמרפק, אבל קמתי שלמה ועם כל המפרקים במקומם (לא מובן מאליו אצלי). האגו שלי כמובן ספג מכה קשה, כמו גם הבטחון העצמי שלי (שעל אופני שטח גם ככה לא גבוה במיוחד
)
התלבטות קצרה והחלטתי שאני כשירה להמשיך - עוד 21 ק"מ של רכיבה, שלל טיפוסים - אבל מה שיותר הפחיד אותי - הירידות. מנווה אילן כל הדרך בנחל אילן ירידה אחת ארוכה. הרגליים לא הפסיקו לרעוד לי מהפחד. למרבה השמחה האנשים שרכבתי איתם היו מקסימים אמיתיים! שניים מהרוכבים י' וש' פשוט ליוו אותי כל הרכיבה. מזכירים לי לקחת את הזמן, לרכוב בקצב שלי, מייעצים פה ושם על בחירת קוים, מזכירים לי לעצור מדי פעם ולשחרר את הידיים שאחזו חזק חזק בכידון ובברקסים. אבל הכי חשוב - פשוט היו איתי שם בשקט וברוגע.
היה לא פשוט בכלל. אבל אני גאה בעצמי שלא ויתרתי, שלא פרשתי, שלא עצרתי. לא פשוט להמשיך לרכוב ככה עוד שעתיים, כולל כל הירידות המפחידות האלו, אבל עשיתי את זה.
4 שעות אחרי ואני חזרה באוטו מחליפה לנעלי ריצה ויוצאת לריצת שחרור ביער אשתאול... ריצה לא קלה - מסלול שגם הוא עתיר עליות, ובכל זאת - אחרי כל מה שעברתי הבוקר - היה כיף להיות עם שתי רגלים על הקרקע
שבת שלום לכולן