רכיבת סובב כנרת
בשבת היו עבורי שני דברים משמעותיים:
האחד, יציאה משגרת המסלולים הרגילים שלנו. המאמן החליט לעשות סובב כנרת ושמחתי לצאת מהשגרה. הבוצה חולקה לשניים וקבוצה אחת עשתה, בנוסף לסובב, את העלייה מחמת גדר לכיוון הרמה. אומרים שזו עליה
הקבוצה השנייה עשתה חלק קטן ממעלה גמלא והמשיכה בסובב. היה יפה מאוד לרכב במסלול אחר, עם כבישים אחרים ונופים קסומים. נהנתי.
השני, היה עניין חלוקת הקבוצה. המאמן שלנו החליט לחלק את הקבוצה לשניים: מהרים יותר (אנשי ברזל ושות') ואחרים מהירים טיפה פחות. הוא שייך אותי לקבוצה השנייה וכך הפסדתי את העלייה המדוברת, עליה שמעתי הרבה ומאוד רציתי להכיר אפילו קצת. בתוכי חשת סוג של אכזבה על שאני בקבוצה השנייה. יצא שרוב הדרך הובלתי והיה מצוין ולא פשוט... אבל בחלק האחר שיש בתוכי יש גם את הרצון להיות שייכת לחזקים... לא נעים להודות, אבל זו האמת. בסך הכל נהנתי מהרכיבה והקצב והכל ובכל זאת היה בתוכי איזה טעם חמצמץ... יש בתוכי כל מיני קולות מעורבבים כי בסך הכל היה מצוין. כי בסך הכל הרגשתי חזקה ("ראש לאריות...") והאיש שהוביל אותנו ממש אדם נעים אז למה חמוץ לי???
לא נעים הודות...